שיר מסע

רקע: אני מתנדב חובש ביחידת האופנועים 

הייתה לי שיחה היום בקבוצת וואטספ עם כמה חברים על אירוע ירי ואירוע שריפה שהיה באזור שאני גר בו.

אירועים כאלה יחסית נפוצים באזור שאני גר בו, והם נפוצים יחסית באופן כללי בארץ.

אני מוצא את עצמי המון פעמים באירועים כאלה, בעיקר כשאני על אופנוע ואני גם מגיע בד"כ בין הראשונים, ואני גם נחשב מקצועי יותר ופעיל.

בשיחה עם החברים הם נבהלו ושאלו שאלות, ופתאום הבנתי כמה אני אדיש כבר למצבים האלה..

עוד שריפה, עוד דקור, עוד אירוע ירי, עוד בן אדם שמת, ועוד ועוד

ואני מבין שאני כבר לא רואה את זה כמשהו מיוחד, אלא כשגרה, משהו יומיומי, כמו להצטנן או לראות חתול שנדרס.

זה כבר לא מרגש, זה פשוט קורה