שנינו בחדר גדול מיטה פשוטה בעצם לא זאת מיטה לדגדוגים אוי איזה מיטה מרושעת היא ממש משחקת אותה פשוטה בעוד רגע אדגדג עליה מישהי ממש כמו בזירה היא לא יכולה לצאת כי החוק של המיטה הזאת שאם את בורחת ממנה את נקשרת אליה
ואנחנו בתוך הזירה הידיים המדגדגות נגד הגוף הרגיש שלה
הידיים שלה המגן היחיד שיכול למנוע נזק מדגדג במיוחד לכאורה נרתמות להגנה ואינסטנקנטיות מאוד לכל יד מדגדגת שאשלח "דגדוגים הם לא אלימים"
"אני מדגדג קצת שונה" "אני לא רוצה שתתנגדי לדגדוגים שלי"
והיא לא מגיבה ולא מבינה רגישה ונחושה להגן על עצמה מהתחושה המדגדגת ומפחדת שאשלוט לה בתחושות והרגשות באמצעות אצבעות הקסם
הקשירות שמחוברות למיטה ממש הוסיפו להרמוניה שהייתה שם
היא ידעה שאסור לה לצאת מהמיטה אם היא לא רוצה להיות בתוכם והקשירות קצת הזכירו לה את זה. עם ידיים שלופות ומגנות מהאצבעות שלי שלא עשו דבר והונחו על הברכיים
שנינו היינו באווירה מאוד קלילה ומצחיקה כי שנינו בסוף התכנסנו לשם זה. אבל הדגדוגים היו קצת אחרת יותר בראש הדימיון הבשיל הפחדים היו על פני השטח ועוד לא קרה דבר
הציפייה הצמיחה עצים בדימיון
ואז כיסיתי לה את העיינים שהתלבשו לה על חצי מהפרצוף ולא ראתה דבר הידיים המגנות כבר לא היו רלוונטיות וזה היה קסום בעיניי כי לא רציתי כוח והתנגדות ולא רציתי אינטנסיביות רציתי לכבד את עצם הדגדוג ומה שהוא יודע לתת האצבעות שהיו על הברכיים שלי התחילו להתקרב ולדגדג בעדינות ואיטיות כמה שניות במותן כמה שניות בשחי בבטן ובירכיים הככ רגישות ממש ברווחים של הפתעה קסומה וחיוך גדול מתחת לכיסוי עיניים שלא הבנתי אם הוא מודה לי או כועס עליי הידיים שלה שהתערבבו ונלחמו בצורה עיוורת ומתסכלת ואצבעות שידעו איפה לדגדג והפתיעו כל רגע מחדש במקום אחר בלי היכולת שלה להיות מוכנה אליהם 😄 בלי הפרעה ובלי אלימות רק דגדוגים מתחדשים שמנפצים כל שליטה עצמית שהייתה לה כל כעס כל רגש כל מה ששמרה בבטן הכל התפורר כאילו לא היה
למרות הניסיונות שלה להשלים עם גזר הדין המדגדג היה אפשר לראות שלא היה אפשר להתרגל לדגדוגים :(
היה פשוט לילה מדגדג בלי התנגדות ובלי אלימות נטו דגדוגים וריגושים שמכבדים את המילה :)