כל הכבוד לחיילים שלנו.
במיוחד לחיילים שיודעים שהם רכוש (רכוש צהל או רכוש שלי זה לא משנה) גם כשהם לא בבסיס.
נזכרתי הסופש בחייל שהייתי משחק בו, סמרטוט שהיה אפשר לעשות בו כמעט הכל.
אספר לכם הפעם על השבוע ששלחתי אותו נעול לבסיס.
הוא אמנם לא מצטיין בנעילות, אבל כשהוא רוצה הוא מסוגל.
החייל שלי אהב לעשות אותי מרוצה, תכונה חשובה לעבד. אז כשדרשתי ממנו להיות נעול בבסיס הוא נבהל אבל ידע שזה משהו שהיה צריך להגיע במוקדם או במאוחר.
הוא לא ידע איך יתמודד עם זה, בליטה של המנעול (הלא ככ קטן) מהמכנס הצבאי, מקלחות משותפות, מה אם מישהו בטעות יתקל בו וירגיש פלסטיק שם.
בקיצור פחדן קטן.
כל אלה לא עניינו אותי, ההפך, הייתי רוצה שכולם ידעו שהוא נעול, שיכנס למקלחות בגאווה שירגיש בנוח עם מה שהוא (עבד, משרת, רכוש, אפס…. תמשיכו בעצמיכם)
אבל הפחדן שלי העדיף להיכנס אחרון למקלחות אחריי כולם כדיי שלא ידעו וקיבלתי את זה.
פעם ביום שתה כוס שתן שלו וצילם לי ובין לבין אני כבר מאמין שהוא התרגל ולא שם לב שהוא נעול, בכל זאת חייל עסוק בשטח בצבא.
כשחזר הביתה מהצפון ברכבת קיבל הוראה ממני להעביר את הנסיעה בשירותים, למזלו היה קרון עם תא גדול ומרווח אז היה לו דיי הרבה זמן ברצפה על הברכיים, בין לבין דיבר איתי ושלח תמונות זה היה דיי מדליק.
מעניין אתכם להגיש מועמדות גם? שלחו הודעה סמרטוטים שלי