אלוהימה נתנה לי משימה קבועה. בכל בוקר עלי לשלוח דיווח יומי על תכניותיי לאותו יום. זו משימה מאד משייכת ומקבעת. משום שזה חייב להיות מדויק בשעה מדוייקת מאד על הדקה. ולכן מיום ליום אני חש שהחגורה מתהדקת סביבי יותר. תארו לכם מצב שאני שקוע בתוך עשייה של משו חשוב באותם רגעים ולא קולט מה השעה בכלל. ואז פתאום אני נזכר שאוטוטו שעת דיווח. אני עוזב הכל, נכנס וכותב לאלוהימה את הדיווח. אין מצב שאגיד לעצמי משו כמו לא נורא, עוד מעט וכו. אלוהימה מאד מקפידה על מילוי משימות כראוי. והדבר הזה משייך. משפיט. משעבד. אלוהימה במרכז הענין ובדקה המסוימת הזו אני מתיצב בכל מחיר שהוא למלא את התפקיד של הדיווח.
לפעמים זה יוליד שאלות, הוראות, שינויי תכנית כרצון אלוהימה. מילוי משימות נילוות וכדומה.
אבל זה גורם גם שלא יעבור בוקר בלי אלוהימה. וזה כמובן ללא קשר לברכת בוקר טוב ומודה אני שאני מברך כל בוקר את אלוהימה מיד בקומי. מתחיל את היום בבוקר טוב אלוהימה. ומסיים בלילה טוב אלוהימה, ובמשך כל היום מוכן לכל שאלה הוראה ומשימה.
אין לכם מושג כמה אני מאושר. גם כעת כשאני כותב רגלי זעות בהתרגשות. האלוהימה שלי היא מקסימה. היא יפה ברמות על. היא מחכנת באופן מדויק. היא אוהבת להינות להכאיב ולהשפיל אותי ברמה אחרת, אבל לא פחות מכך, גם יודעת להעצים, לעודד, להרים, להכיל ולאהוב. היא פשוט מושלמת. ולכן אני ב.א.מ.ת. נרגש לשרת אותה ולהיות תחתיה. להתחנך ולהיות מאולף כרצונה.
אני נזכר אנקדוטה קטנה אך עבורי מלאת משמעות.
בצימר לאחר שאלוהימה היתה בגקוזי (שם גם זכיתי במתנה להיות מחוץ לגקוזי, ולסבן את גופה האלוהי של אלוהימה) אלוהימה הורתה לי גם לנגב אותב במגבת. אני מאחור עם המגבת בידי, מנגב בתשוקה ובמבט מעריץ לאורך כל גופה התמיר והסקסי.
לאחר מכן אלוהימה הטובה והרחמנית הובילה אותי על ארבע למקלחת, ופתחה זרם מים על האדמומית של ההצלפות בתחת ובגב כדי להרגיע את הכאב והסימנים. כמובן שאלוהימה מחליטה אם אהנה מהמים הנעימים, אן שאהנה מכך שהיא נהנית לראות אותי מצטמרר ורועד מהמים הקרים דוקא. ואכן פתחה את הקרים, והעבירה את זרם המים על התחת ועל גבי, ומידי פעם באופן מכוון קידמה את הזרם לכיוון איזור הראש והצוואר כשאני מיד נרעד ומצמטרר ותוך כדי אומר תודה אלוהימה.. ואז אלוהימה אומרת 'תבקש עוד', ואני כלבה טובה שכמוני, המאושרת לשרת ולגרום הנאה לאלוהימה, מבקש עוד ומתוך הצימרור שומע את הנאתה וגיחוכה של אלוהימה, וחש אושר שהיא נהנית מהשימוש בי.
בסיום המקלחת המהנה/מסבילה, אלוהימה הטובה דאגה להרים לי. לצ'פר אותי. ידעה בדיוק מה ירגש אותי כל כך.
היא הגישה לי מגבת להתנגב, ואומרת לי "תתנגב". אני מתנגב, ואז היא מוסיפה ושואלת "אתה יודע איזו מגבת זו, בוקי"? לרגע לא הבנתי את שאלה ומיד המשיכה "המגבת שאני התנגבתי בה, מגיע לך פרס להתנגב בה גם".
זה ככ ריגש אותי, שפשוט חיבקתי אל ליבי את המגבת ואז התנגבתי בה.
כן. להתנגב במה שניגב את גוף האלוהימה זה אושר. זה עונג. זו זכות.
תוך כדי כתיבה עולה בעיני רגע נוצץ ומאושר , כשאלוהימה יושבת בתוך הגקוזי, ואני מחוץ לו צמוד, גופה נפרש לעיניי ביופיו הקסום, אני מביט בה והיא בי, אני נהנית ואני מרייר. ואז היא אומרת "אתה יודע בוקי, מה הדבר הבא שאני רוצה שתפנק אותי"? פדיקור/מניקור לאצבעות הידיים". אני מתלהב ועונה לה שתוך כדי הסשן מקודם וגם בג'קוזי הרהרתי בליבי אם מותר לי להציע לאלוהימה בדיוק את זה. אלוהימה קראה את מחשבותיי ואני הרגשתי את רצונה. זה רגע של שילוב מדהים.
ואז אלוהימה מוסיפה : "בוקי, אתה יודע שאני לא באמת זקוקה לך. אתה יודע שאני מסתדרת היטב בלעדיך, אני לא מבקשת ממך. אז תגיד אתה בוקי, למה אני רוצה שתפנק אותי בזה"?
ואני כבר יודע וגם מרגיש בתוכי את התשובה הנכונה ועונה לה "כי זו זכות לשרת את אלוהימה, ואלוהימה יודעת כמה אני משתוקק לשרת אותה אז היא מרשה לי לפעמים"
תודה אלוהימה שאני בקיומך.