יש לי משימה קבועה מהאלוהימה המלכה לשלוח דיווח יומי על סדר היום המתוכנן. משימה זו יש לה שעה מדויקת בה הדיווח אמור להישלח אליה.
לאחרונה פספסתי מספר פעמים את שעת הדיווח. כשבמקרה האחרון נזכרתי דקותיים אחןרי הזמן. אבל כיון שזה קרה לאחרונה מספר פעמים קיבלתי עונש קשוח.
העונש הוא שמעכשיו ועד הודעה חדשה כשאהיה שוב ראוי לכך, אסור לי להביט בפני ובגוף המלכה. אהיה לידה ולצידה אך עיניי למטה כל הזמן... עד שאוכיח שוב שאני עומד במשימות שהן קבועות וברורות..
בנוסף, לאחרונה הזמנתי לה מתנה טיפול פדיקור מניקור, והייתי אמור להתלוות אליה. ועכשיו כחלק מהעונש היא קבעה שהיא תלך לבד ואינני רשאי להתלוות. קשוח ומבאס.
אציין שאני עומד בכבוד בהרבה משימות לא קלות, אבל הן משתנות וחד פעמיות.
שונה היא משימה שהיא קבועה שמרוב הרגל לפעמים היא מתפספסת. הענין שלאחר כמה פספוסים היא כבר לא מוותרת והחליטה להעניש ברצינות. אני מבין עלי להיות מדויק בדיוק כרצונה.
והנה למחרת הכרזת העונש הגיע יום הפדיקור, וכאמור אינני רשאי להגיע וסוכם שבמקום שאשלם במקום, אשלם למטפלת ב'ביט'.
ברור הדבר שבאותו יום כבר הקפדתי לא לאחר או לחרוג.
להפתעתי קיבלתי הודעה מאלוהימה, שאני יכול לבוא בסוף הטיפול לשלם פיזית אם אני חפץ בכך. ברור שקפצתי על המציאה. גם אם אסור לי להביט בפניה, לפחות להיות לצידה. לסגוד. לכרוע ברך. ולממש את העונש בפועל.
משהצהרתי על רצוני בכך, פקדה עלי שכמו תמיד כשאני מגיע אליה, גם הפעם ברור שעלי לצאת לדרך כשהזין נעול בכלובון. בתקופה זו אני לידה תמיד נעול. הזין הוא שלה וברשותה והיא החליטה שאני צריך להיות מפוקס רק לרצונוצתיה, וכך כשאני נעול היא מביאה אותי לא להתבלבל. כך עשיתי כמובן.
בדרך שלחה לי הודעה שהיא רעבה. הצעתי לקנות לה אוכל. ביקשה משהו שאוהבת. וסעתי להביא לה ממסעדה על חוף הים ממש. מקום מעורב וחשוף כשאני במראה דתי מסגיר. מביך אבל אלוהימה ציותה ואין מקום לסרב או לרצות אחרת.
היא גם שיתפה אותי שהפדיקורית הבינה כבר שהיא מלכה בדסמית ואני נשלט שלה. זה הביך עוד יותר כי אני בדרך לבית המטפלת להיחשף כשהבינה כבר מה אני, אבל שליטה פומבית במידה זה קינק שלי ובפרט שכך החליטה אלוהימה.
הגעתי. דפקתי שילמתי ומיד יצאנו מבית המטפלת.
כאמור אני עם עיניי רק למטה כשאסור לי להביט בפניה. צועד אחריה ולצידה. מחזיק את התיק שלה ואת האוכל שקניתי. אני שם לב מזוית העין שהיא עם הראש מסובב אלי לבדוק אם עיניי מתרוממות אליה. וכמובן שהפעם לא פישלתי.
כשהגענו לרכב שלה, היא ביקשה שאכניס את השקיות לרכב. ואז נעמדה בצד המדרכה, נשענת לאחור על הרכב , ופוקדת עלי "היל". זה אומר שעלי לכרוע ארצה ולנשק את רגלה. בדיוק עברו שם שני אנשים זקנים ואני מובך כל כך. אך מיד מציית ומתחיל לנשק את הירך והשוק. "כף רגל" היא אומרת ואני יורד יותר למטה, כשבראשי מחשבות רצות. מי רואה. מה חושבים. ואז מרימה אותי ומלטפת את לחיי. חשבתי שזו הוקרה על הטיפול שהענקתי לה במתנה. אך מיד הגיעה הסטירה והבנתי שזה היה הכנה לעונש על האיחורים של הימים האחרונים. מיד אמרתי "תודה" כשלצינו עוברת גברת מבוגרת שנעצרה לצליל הסטירה ואמירת התודה. הגברת הציצה והמשיכה.
ואז פוקדת עלי שוב: "ארצה"! כשבדיוק ברגע זה חולפת ממש לידינו אשה צעירה יחסית. אני מנסה להתעכב רגע שהיא תעבור אך אלוהימה מיד דורשת "בלי לחכות". כמובן שמיד ירדתי ארצה לנשק שוב. תוך שאני מנשק היא מגרה אותי עם רגלה השניה הסקסית, מנענעת את רגלה החשופה, ומקרבת למול עיניי את הכף רגל עם הלק גל החדש שעליה טרי מעכשיו תוך שאני מנשק את הרגל השניה.
והנה כשהיא מצוה עלי לקום אני קולט גבר שחלף שם ממש רגע קודם, ואני שואל אותה, "יוואוו איזה מביך.. מי יודע מה הוא הגיב". היא אומרת שהוא עבר וחייך אליה. "מה נראה לך שהוא חושב על מישו שכורע ברך ומנשק רגל של בחורה ברחוב, הוא בטח מבין היטב מה אני ומי אתה". אה, בוקי? (בוקי זה הכינוי הכלבלבי שלי אצלה)
ואני עדיין עם עיניים למטה, מחייך ומובך בו זמנית. מרוגש ונסער בו זמנית.
בעיקר מהעמידה הרגועה והמוחלטת שלה. מהשויון נפש שלה לשלוט ככה בלי להתבלבל או לחשוב פעמיים גם ברחוב חי ותוסס בעיר מרכזית.
לפני שנפרדנו, ביקשתי רשות לנשק את כף ידה כצידה לדרך לפני שאני טס למספר ימים לחו"ל. המלכה אישרה ונתנה לי את ידה למספר שניות ארוכות. באמצע חלפו אנשים ממש לידינו, אך כל עוד שרדתי נפשית את הפומביות לא עזבתי והמשכתי להסניף ולנשק.
משהלכתי לרכב שלי, היא שלחה לי הודעה תודה על האוכל ועל הטיפול. ואז העזתי לשאול לפנים משורת הדין לזכות גם לראות את פניה לפני טיסה לכמה ימים.
מה נראה לכם?
ברור שלא קיבלתי רשות.
טענה חזקה אמרה אלוהימה. "איך יתקיים העונש אם במפגש הראשון אחרי ההחלטה מיד תוכל לראות אותי? אתה הרי יודע שכמעט לא זכית בכלל במפגש הזה".
בנוסף פקדה שעלי להישאר נעול עד לפני כניסתי לביתי. נעילה רציפה של כמה שעות טובות.
יומו של נשלט מתמסר.
בהמשך כתבתי לה:
אלוהימה!
כשליטפת אותי שם ברחוב, הסמקתי לרגע. נמסתי מלחוש את המגע שלך, חשבתי שאני זוכה ללטיפה על הלק שיצא לך ככ יפה בציפרנים. כמעט דמעתי מאושר. כבר הספקתי לבלוע רוק.
זה היה תוך כדי שרגלך השמאלית מתנענעת ימין ושמאל הלוך ושוב. טיזינג מטריף.
ואז... פתאום העפת עלי סטירה מצלצלת שעד עכשיו מורגשת.
טלטלת אותי.
את טובה ואכזרית. שילוב נדיר מתוק עוצמתי ואלוהי.
אני מכור למגע הקסום של
היד שלך עליי. זה ככ ממיס אותי בין רגע.. מקטין אותי כמו תינוק אצל אמא שלו. כמו עבד משתוקק לחוש רצוי לאלוהימה שלו.
מתגעגע לזה כל כך אלוהימה.
ואלוהימה ענתה:
"עבד מספק הוא עבד שמרגיש רצוי" (; !
אוחח אלוהימה!
איזה משפט מנטאלי חזזקק. להיות רצוי מעצם היותי מספק אותך..
מנטאלי עמוק ומטורף. עבד, היותך מספק אותי זה מה שגורם לך לחוש רצוי.. את מכניעה אותי אותי עוד ועוד למטה, ושם תחתייך זה מקום קסום ומרגש. אני סוגד לך ומעריץ אותך כל כך.
הגעתי ליד הבית. נכנס לשירותים מקומי להסיר את הכלובון. אבל האחיזה שלך בי לא תרפה גם אחרי שאסיר. זה היה חזק כל כך היום.
ככ הרבה פעמים היום כשהייתי חרמן היום בגלל השליטה שלך בי, ידי נשלחה אוטומטית כדי לגעת. לאונן. אבל הופס , יש רק פלסטיק לגעת בו. אין זין. זה היה בום . אאוט. הכל שלך בלבד.
אלוהימה שאת!