יש לי הרבה מכרים מעט מהם חברים קרובים ואמיתיים כאלה חלק הם מהתיכון, מהצבא ובהלך החיים אני משאירה בחיים שלי את אלה שאפשר לסמוך עליהם ועברו את מבחנים הרלוונטים לעולם הפנימי והעמוק שלי.
כולם יודעים על העולם שלי ועל מי שאני מדי פעם בלילות, לא מפרטת מה אני עושה ואיך רק דברים שיטחיים שיכולים להדליק אותי בשנייה בלי פרוטים מיותרים, שואלים שאלות וקצת כנראה חיים דרכי.
בהתחלה הפכו אותי לאלימה(כי אני שולטת וקצת סדיסטית, נהנת מכאבו של גבר, נהנת לראות אותו תחת רגליי,לדרוך,לירוק וכד)והיום הם באים ומספרים לי כל אחד/ת מה הם עושים במיטה ורובם בידיאסמים בלי הגדות.
אין לי בעיה לשתף שזה בא ממני, לאחרונה יותר ויותר מהם רק רואים אותי עם בגדים שחורים ושואלים אם אני הולכת למסיבות סאדו ואני צריכה להסביר שלא כל פעם שאני לובשת שחור אני מתכננת ללכת למסיבה.
להפך, אני כמעט ולא יוצאת למסיבות, הולכת בעיקר לפאמדומים ומדי פעם למסיבת פטיש רגילה(רק אצלו זאת מסיבה רגילה🤣)
חבר הכי טוב שלי באופן גורף שואל אותי כל הזמן על המסיבות וכל שיחה איתו הופכת לדיבור של:"במסיבות שלך, מה היית עושה לו וכד" היום, פשוט יצאתי עליו וביקשתי ממנו יותר לא לדבר איתי על המסיבות ומה אני עושה ומה לא, זאת הרי החלטה שלי במה לשטף וזאת לאחר שביקשתי ממנו מספר פעמים להפסיק ולקטלג אותי, לא לכבד את הקווים האדומים שלי.
בידיאסמ לא מגדיר אותי ואת מי שאני לא כל הסביבה שלי מהעולם עובדה שהוא ונילי לחלוטין ועדיין בחיים שלי, אם אני לא נפגשת עם קבוצה א לא אומר שאני במסיבה או עם חברים מעולם בידיאסמי כנל לקבוצה ב.
החלטתי לכתוב לכלל החברים הונילים שלי שאני מבקשת מהם לא לדבר איתי יותר על המסיבות ועל בידיאסם אלא אם כן הם מעוניינים להגיע איתי ורוצים לברר אם אני הולכת.
תהיו חברים ודברו איתי על ספר שקראתם והעצים אתכם, על העבודה שלנו,על מסעדות טובות שהייתם וסתם דיבורים על החיים.
מצד אחד זה כייף ונחמד מצד שני דורשת שיכבדו אותי כמי שאני מעבר לסטיות שלי