זה היה לפני כמעט חצי שנה, נכנסנו שנינו למעלית.
אתה גבר מרשים, גבוהה שיער מסודר, לבוש מחוייט ומשקפים לכן נתתי לך את השם קלארק, בעניי אתה ממש מזכיר אותו.
עם שרירי חזה בולטים מעט מהחולצה הלבנה והמגוהצת שלך. כמו שאני אוהבת.
מחפיצנית שאני. שאני מתסכלת, אני כבר בוחנת.
התחלת לדבר יותר נכון להפגין מעט ידע עליי, מעניין אם חשבת על איך לפנות אליי או איך להתחיל שיחה איתי. מודה שלא שמתי לב אלייך לפני אותו יום.
פתחת את השיחה ב:" אנחנו חונים אחד קרוב לשניה בחניון" ידעת אצל מי אני עובדת ובאיזו קומה אפילו ראיתי אותך פעם אחת משוטט בקומה שלי בזמן שעבדתי.
אבל מעולם לא נכנסת, לא חיזרת לא ניסית להכיר מעבר.
סיקרנת אותי, אני מודה. לפני שבועיים חלפנו אחד מול השניה אתה חזרת מהפסקה שאני בדיוק יצאתי אליה. חייכתי לכיוון שלך ואתה גם שלחת חיוך קטן לעברי מעט מובך היית עם חברים מהעבודה.
אני תוהה לפעמים אם יצא לנו להיפגש שוב במעלית, אני רוצה לקרוא לך קלארק שתדע שיצא לי לחשוב עלייך.
אני בעיקר מפנטזת, מפנטזת עלייך מחכה על הברכיים ללא חולצה רק עם תחתונים מחכה להוראה.
אני אוהבת אתכם חזקים ביומיום אבל חלשים מולי, מול הנוכחות שלי. מהופנטים.
אני יורקת לך בפה ומצווה עלייך לסגוד לרגליים שלי, משרת אותי, מענג אותי, מרצה אותי.
מעניין אם ניפגש ולא בראש שלי