6:15 , הלכנו לאוהל לאכול משהו
ולחזק סטלה ..
אני זוכרת שאני יושבת באוהל ,
ומורידה את העדשות
( הייתי עם עדשות לבנות , ושרטתי אנשים כל הלילה)🤭
אכלתי חצי פיתה עם חומוס
והכנסתי לפה קרטון , והיידה ..
להשתגע ..
אבל לא ,
ברגעים שהקרטון נמס לי בפה ,
התחילו בומים הזויים ,
הופסקה המוזיקה ,
נאמר ברמקולים בקולי קולות
״צבע אדום צבע אדום ״
אנשים רצו ,
בכו ,
צרחו,
קפאו,
נשכבו על הריצפה ,
ניהיה כאוס לא ברור ,
כולם פתוחים על 300 …
אני זוכרת שאני מסתכלת לשמיים,
ורואה מלא שובליי עשן כאלה ,
שמיים אפורים מרוב עשן ורקטות / טילים ,
מלא אנשים אבודים ,
ואני בינהם..
הנפש התאומה שלי , קיפלה את הציוד ,
וגם אותנו ,
והתגלגלנו לרכב …
ומשם , ממש מסע של הישרדות ..
לא אכנס לזה ,
גדולה עלי המשימה …
והיום , לחזור לשם,
ממש לשם ,
לשטח של המסיבה ,
לרחבה ,
לדרך שבחרנו ,
פאקינג 21 ק״מ …
וואו .
זה עשה לי צמרמורת .
זה עשה לי מלא דמעות ,
מלא כאב ,
וכעס,
ושאלות בלי תשובות ,
וניצחון ,
וכוח עצום ללכת שוב בדרך הזו ,
ותקווה לימים טובים ,
הבנה שיש צורך בעבודה עצמית ,
למידה של החיים לצד הכאב ,
הכלה עצמית ,
הבנה עצמית ..
אני מודה על החברים שלי .
הם העוגן שלי .
זכיתי בכם , כל כך .
תודה על הזכות לחיות .
תודה על הזכות להתרגש מדברים קטנים .
תודה על הכרת הטוב ,
תודה על הכרת התודה ,
תודה על המשפחה ,
תודה על מי שאני ,
תודה שזכיתי לחיות .
ואסיים ,
בתפילה גדולה ,
ענקית ,
תפילת ליבי ,
שנזכה להחזיר את הפרחים שלנו ,
בבקשה 🙏🏽🌹🖤🎗️
