מעט לאחר 7.10 וכתוצאה מלילות ארוכים ומלאים בחרדה לבן שלי, התחיל מסתבר שהמוח שלי מתעתע בי ומחיה את סיפור האהבה הנושן ללא שום בסיס מציאותי.
מסתבר שהזיות פסיכוטיות הן לא פעם תוצאה של תקופה מתוחה במיוחד, וזה בשילוב צריכת סמים נמרצת והפסקת הטיפול התרופתי.. רעיון רע.
כל הליכה ברחוב מלווה בתחושה שהכול וכולם מכוונים אליי. המוזיקה בטלויזיה, מילות השירים שונו והופנו אליי, מספרי המכוניות, הערות אגב של אנשים. מצד אחד אי אפשר
להכחיש שזה היה מאוד מחמיא, מצד שני גם מאוד מאוד מלחיץ. כתוצאה מהלחץ הנפשי החלטתי לאשפז את עצמי, אבל מסתבר שזה לא מלאכה ככ פשוטה במדינתנו הקטה ומוקפת האויבים, ונכשלתי
פעמיים בבחינת הקבלה. שכן סירבתי לאשר שאני מבקש לפגוע בעצמי או באחרים (אם אני מבקש לפגוע באחרים או בעצמי מדוע הגעתי לאשפוז במקום להפשילך שרוולים ולצעוד
לבתי ה"אחרים" או סתם לתלות את עצמי? 🙄)
פגישה עם פסיכיאטר פרטי ומרשם לזיברקסיה 5 מ"ג בוקר וערב, והעולם חזר להתנהג כרגיל. תודה לאל ;)