יש כל מיני סוגים של אובדנים.
אובדן כתוצאה ממוות - פתאומי או צפוי כתוצאה ממחלה ממושכת.
אובדן בשל פרידה - פרידה מבן זוג, פרידה מחבר, פרידה מבן משפחה שיחסיכם עלו על שרטון.
חוויתי אובדן כתוצאה מפרידה מאהבה גדולה, חשבתי פעם שאין אובדן קשה מזה, ולקח לי לא מעט זמן להתאושש ממנה, אבל המציאות זימנה לי חווית אובדן קשה פי כמה מזה.
מזה 7 חודשים אני חווה אובדן של הבן שלי. אובדן שלטענתו הוא באשמתי.
איבדתי את הבן שלי. שהוא באמת אהבת הנפש הגדולה שלי, שגם גר איתי והיה החבר הכי קרוב שלי.
איבדתי אותו כי הוא כעס שנשברתי ולא יכולתי לתפקד בשעה שהוא לחם בעזה.
כעס עליי שליטרלי יצאתי מדעתי. כעס שלא הייתי האבא החזק שהוא הורגל לראות.
האבא שלא יודע מה זה לבכות. שתמיד העמיד פנים ששום דבר לא באמת מזיז לו. האבא שלא בוכה.
כעסתי עליו. מאוד. ונעלבתי.
כעסתי שלא יכל להכיל אותי בחולשתי, שלא יכול היה לקבל את זה שהתפרקתי.
קשה לי. מאוד. רק עכשיו אני יכול באמת לכתוב על זה, כי בחודש האחרון אנחנו רוקמים שוב לאט ובזהירות את מערכת היחסים בינינו.
וכי נפגשתי הערב עם ידידה והחלטתי שכפי שאני צריך לשפול את הכאב הזה על הדף, שרק ככה אני יכול להתנקות מהכעסים.
אז עם כל הקושי והכאב יש בי גם שמחה. שמחה על שלא התביישתי להראות לו כמה שאני יכול להיות חלש. שמחה על שגיליתי אצלי יכולת שמעולם לא הייתה לי - היכולת
לבכות - לא רק כשאני לבד - גם בנוכחות אנשים אחרים.
אני מבין מצוין את המקום שלו - החייל הקרבי שלא יכול לקבל חולשה - הייתי פעם בדיוק כמוהו.
היום, כשאני קצת יותר מבוגר ומנוסה, מבחינתי להיות חזק - זה להיות מוכן לפעמים להיות חלש. לא לפחד מזה.
לא לפחד ממחשבות טיפשיות בסגנון "מה זה אומר עליך", או "כיצד הסביבה תופשת אותך".
וזו בדיוק הסיבה שאני מפרסם את זה, גם אם זה יזכה ל-3 צפיות, המוכנות לתת לאדם זר להציץ לתוך הנפש שלי, להכיר בחולשה, היא עוד פחד שעליי להתגבר עליו.
בינתיים אני צריך להתמודד עדיין עם החסימה שלי על ידו.
עם הכעסים, ועם פחדים חדשים שצצים מכיווון שרגע לאחר שהוא השתחרר באוגוסט האחרון הוא עומד לחזור בנובמבר למילואים בגבול לבנון..
שיר שגרם ועדיין גורם לי לבכות. שוט שורף לי את הלב מבפנים ושסוף סוף אני לא מתבייש להודות בזה.
פרסום הפוסט הזה היה חתיכת אתגר שלי מול עצמי.
להשאיר אותו באוויר היה יכול להיות פעם אתגר לא קטן מזה, אבל אני עומד להשאיר אותו, ואף לראות את הפוסט הזה כסנונית המבשרת את הרגשות/הדמעות ואובדן הבושה
שניהלה אותי במשך ככ הרבה שנים :-)
