הצעדים שלי נשמעו היטב על ריצפת הפרקט הלבנה,בטוחה שמרגע שקיבל את ההודעה מוחו קודח,לא נפגשנו יובלות,מידי פעם איזו הודעת סמס קטנה שלא מחייבת לבדוק דופק .
אני נכנסת למשרד המואר בחיוך של בוקר טוב,הוא קם מכיסאו,נושק לגו ידי,"גברתי",ועיניו נוצצות.
לבוש תמיד יצוגי,עם העניבה המגרה,אצבע מורה,דלת ננעלה,והוא מתחת לשולחן.
אין הרבה מילים פה,רק ציווי פשוט ,מתיישבת בכיסא שלו,בזמן שהוא מחבק את כפות רגליי אליו,מסניף ומנשק,החוק לא מרשה ללקק.
מקבלת שיחה,אני עונה,פותחת רגליים,ומוחצת את ראשו בניהן,עכשיו הנשימות שלו כבדות,הדופק עולה,כולו סמוק ואדום, הרטיבות שלי מתפשטת,לא אשקר שאני מתרגשת גם מהזיכרון.
אני מורה באצבע, שקט!
ניגשת לפתוח את הדלת
יואב נכנס בטוחה שמרגישה לו מוזרה כל הסיטואציה,למרות שהוא יודע שאני מלכה,ויש נשלטים.
אני מושכת את הכלב עם העניבה בזחילה,לעבר כפות רגליו של יואב.
תנשק!!