מחשבות, תשוקות, ושאר אהבות

יש הרבה דברים שאני אוהב בבדס"מ.
אני אוהב את הצלילים שבאים עם התחום, כמו אנחת כאב, הרעש של עור פוגע בעור, הרעש של חגורה נשלפת, הרעש של קיין זז דרך האוויר. 
אני אוהב את התחושות, את הראש שלה מתחפר לי ביד, את המשקל של הפלוגר ביד שלי, את הרטיבות של הדמעות שלו נגד החזה שלי. 
אבל יותר מהכל, אני אוהב את הפחד בעיניים. אני אוהב לראות את הפחד הקטן בזמן שאני חונק אותה, את הפחד הקטן בזמן שאני מצמיד לה את הידיים מעל הראש. 
את התשוקה שהוא מתקרב אלי בהיסוס, הזנב זז מצד לצד עם האגן שלו. 
אני אוהב לראות ולהרגיש את הנשלט.ת עוברים את מה שאני מעביר אותם. זה מה שאני אוהב בבדס"מ מעל הכל. 
להעביר רגשות וחוויות מסויימות, ולהרגיש את הפרטנר.ית שלי עוברים אותם. 

אני ונומי בבית אצל משפחה, כי פה יש ממ"ד.

להיות פה הופך סקס להיות משאב הרבה יותר נדיר וקשה להשגה, המיטה מרעישה מדי, לפעמים נומי מרעישה מדי, אזעקות שיכולות להגיע בהפתעה, חתולים שדורשים כניסה לחדר.

מפה לפה, מצאנו את עצמנו על הרצפה, אני מכסה לנומי את הפה בזמן שאני דופק אותה כדי לשמור על השקט. התמודדנו עם רק שמיכת פוך לריכוח בינינו לבין הפרקט. ממש הרגיש כמו טינאייג'רים. 

סיימנו מרוצים, מתנשפים, ובשבילי עם שפשופים על שתי הברכיים. אני אוהב פצעי קרב אבל מעדיף אותם בשריטות על הגב.

תמיד נהיים חולים ממש לפני ערב משחקי תפקידים (d&d ודומיהם)

יש משהו מקסים שהיא לובשת את הבגדים שלי. 

יוצאת לפגוש חברים בחולצה שלי, גרבים שאולות, סווטצרט "גנוב", הקולר שקניתי לה סביב הצוואר. 

אבל גם מעבר לזה היא סוחבת איתה את הרכוש שלי, 

השדיים שלה שלי, שלישיית החורים בבעלות פרטית, ויש פטנט רשום על המוח שלה.

רכוש פרטי עטוף ברכוש פרטי. 

וככה אני שולח אותה אל העולם, מסומנת, מושכת עיניים, אבל בבעלות ברורה.

וכמו הספרים שלי, שעל הכריכה הפנימית אני כותב את השם שלי לפני שאני משאיל, גם הרכוש הזה יחזור אלי. 

אתמול לפני השינה זיינתי אותה תוך כדי שאני דורך לה על הפנים, ומזכיר לה שהיא חתיכת בשר ולא מעניין אותי מה יש לה להגיד. 

הבוקר הכנתי לנסיכה שלי ארוחת בוקר לפני העבודה

העבודה רגועה יחסית, עובדים ומרוויחים יפה

כל יום אני חוזר לבית שלי ושל הקטנה שלי, החיים שאנחנו בונים ביחד.

ובפעם הראשונה בחיים שלי, אני יכול להגיד בחיוך מלא שאני שמח, שהחיים שלי טובים. 

הקטנה בחול, אבל אני מסתדר עם חברים.

עוד שנה חלפה ואני קרוב יותר להיראות כמו אבא מאשר רק להיות דאדי. 

אבל זה בסדר, אפור יהיה עלי מאוד יפה. 

אז קרה משהו,

לאור שנה ביחד, לאור זאת שמצאתי את החצי השני שלי. 

הבן אדם שאיתו אני רוצה לחקור את הבדס״מ. 

אז היה טקס קטן, ובתומו היה לנומי קולר קטן ודיסקרטי סביב הצוואר

קולר שיורד רק כדי לישון וכדי להתקלח.

כי הקטנה הזו משוייכת, לא משנה איפה היא. 

והיא לוקחת איתה את הסימון הזה לכל מקום.

שנה עם האוצר

שנה שהיא הכי שמחה ומלאת טוב שהייתה לי עד כה

שנה של צמיחה ולמידה והצלחה 

שנה שמכל מעידה צומחים

שיהיו כאלו עוד הרבה 

עברתי בפטיש דיל אתמול

קניתי מספר אימפלמנטים חדשים, וממש לא יכולתי להתאפק עד החניכה שלהם

אבל, נזכרתי ממש עם היד מורמת שאנחנו יוצאים לנופש עם משפחה בחוף הסופ"ש

אז מחכים עם סימנים. 

יהיה שמח שנחזור אבל >:-)

היום מצאתי דרך להעביר במילים את מה שאני מרגיש הרבה זמן, וזה שאני מאוהב בקטנה שלי בשלושה צירים שונים

אני מאוהב בה בפן החברי, אני אוהב להיות חנון של משחקי מחשב איתה, לפטפט על מחזות זמר או חרקים או סוגי אבנים או ספרים טובים. אני אוהב ללכת לחנויות מיוחדות כאלו ביחד, ולחלוק את התשוקה שלנו. אני אוהב אותה בתור החברה הכי טובה שלי.

אני מאוהב בה בפן האישי. היא אדם כזה מדהים, מקסים ונעים. מלאה נדיבות, דאגה לאחרים. מצחיקה וחכמה ונעימה ופשוט מדהימה בכלכך הרבה דרכים קטנות ושונות. הכוח שיש לה בתור אדם, וכל מה שהיא עברה ומתמודדת איתו. אני מאוהב בה ומעריך אותה בתור פשוט עוד בן אדם. 

ואני מאוהב בה בפן הבדס״מי. בצורה שבה הסטיות שלנו בדיוק משלימות אחת את השנייה, הדברים שהיא מפנטזת עליהם ולוחשת בשקט שאנחנו הולכים לישון, המבט האוהב שיש לה שאני עושה לה דברים מרושעים ורעים, הדרך המדהימה שבה היא חושבת על קינק, טאבו ועלי. מאוהב בבדס״מ שיש לנו ביחד.

וכנראה יש עוד צירים ודרכים שבהם אני מאוהב בה, עוד צורות לתשוקה הזו. אבל לבנתיים זה מה שקיבל מילים.