לפני 4 ימים. 5 באפריל 2025 בשעה 19:09
לקחנו את התיק ציוד משמירת חפצים, והובלתי אותה מאחורי. היא בשמלה הצמודה הקבועה שלה, איפור מוקפד ועגילים מהממים. אני בחליפה. עומדים ביחד לרגע בכניסה לחדר הבדס"מ לפני שאני מאתר ספסל פנוי
החדר הרבה יותר שקט, המוזיקה עמומה בו, ובמקום החלל מלא ברעשי מכות, ויללות כאב. נישקתי אותה במצח, והעלתי אותה על 6 על הספסל. הפנים לקיר והתחת לחדר המלא. והרמתי את השמלה, מעלה מעלה חושף יותר ויותר ירכיים ותחת שכבר מלאים בנשיקות כאב בצורת סימנים כחולים. ירכיים גדולות ויפות ותחת עגלגל ומלא.
ועוד מקור רעש הצטרף להרמוניה שבחדר, האנדרלמוסיה שעדיין מתואמת בצורה צולעת ומיוחדת. נומי שלי עם תחת וירכיים מאדימות, קול רועד, סימני פלוגר, ספאנקר ואצבעות נוספים מתחילים להצטבר. במיוחד אחרי שהג'קט ירד על מנת לתת לי יותר טווח תנועה.
היה יתרון לכך שהגב שלה היה מופנה לחדר, היא לא ראתה שחברה שלנו עברה ליד, רואה הכל בדרך פנימה. במשך כמה זמן היא לא שמה לב לקהל שהצטבר בכניסה לחדר שראה ושמע אותה חוטפת.
החסד האחד הזה לא החזיק הרבה זמן, שתפסתי אותה בשיער וסובבתי אותה. עכשיו יושבת על ירכיים פועמות מכאב, עם הפנים אלי. העיניים שלה מתרחבות ומתרוצצות קצת בחדר, אבל סטירה חדה מחזירה אותה אלי.
אילו עיניים היו לה אז, יפהפיות ופעורות, טיפה רטובות עם דמעות, ובאר אינסופית של נתינה והתמסרות טוטאלית. כל מטח של כאב מרגיש גם מענג, שהחזה שלה נשלף מהשמלה וחטף היא יללה אנחת אושר.
כל העולם נעלם באותם רגעים ארוכים, נשכח, אנשים אחרים חוץ ממנה מטושטשים, כאילו המצלמה לא בפוקוס, ורק היא בפוקוס מושלם. אני מודע במעומם לאחרים שמסביבי, אבל הדבר היחיד שמעניין אותי הוא הצבע המשתנה של הלחיים שלה עם היד שלי צבוטה סביב הגרון שלה.
החלטי להתקדם, הרמתי אותה מהספסל, והצמדתי לצלב ליד, והיד שלי החליקה במהירות לבין ירכייה ומצאתי רטיבות עמוקה ונרחבת, ממש שם התחלתי לעסות אותה, לטפל בדליפה שבצעצוע שלי.
היא אוחזת בגקט שלי, מציצה מעל הכתף שלי אל החדר והקהל ליד הדלת שהרגליים שלה נהיות יותר ויותר חלשות. וכמעט קורסת שכמה מילים ממני חלחלו לה באוזן. מילים שחדרו עמוק והשאירו בלבול, מיינדפאק מול כולם.
ישבנו קצת, היא שעונה ונמסה עלי ודיברנו בשקט, סיפרתי לה כמה יפה היא נראתה, ושהיא הייתה צעצוע טוב. אחרי שהיא יכלה לעמוד בעצמה שוב, יצאנו, והתפנקנו ביחד על חטיף מתוק.
