ביום חמישי, כאשר חזרתי מהעבודה בדרכי לרכבת, עברתי דרך קניון עזריאלי.
השעה היתה בערך שמונה וחצי.
הלכתי לי במסדרון החנויות, ולפתע צדו עיני בחורה שמוכרת לי יושבת על הספסל.
היא זיהתה אותי מיד. אני נעמדתי המום, קפאתי במקומי.
זו היתה חברה לשעבר שלי, ארבע שנים חלפו מאז שסיימתי ביוזמתי את הקשר איתה שנמשך 4 וחצי חודשים.
במהלך הקשר שהיה ביננו נפרדתי ממנה פעם נוספת, באמצע, וחזרתי אליה שוב.
זו היתה אז תקופה לא קלה עבורי, כי היא היתה קשר שנולד סתם כך, ללא התאהבות אמיתית, ובעיקר כי הייתי שבור ומרוסק אחרי קשר רציני של 4 שנים עם מישהי אחרת, שסיימה איתי את הקשר, שיכול היה להוביל לחתונה.
הצורה שבה סיימתי את הקשר עם הבחורה שפגשתי בקניון, נעמה שמה, היתה אכזרית נורא.
הייתי כבול לקשר הקודם, והבחורה הקודמת שיחקה בי הלוך ושוב בין רוצה ולא רוצה וכאשר ראתה שיש לי חברה חדשה, הבטיחה לי שאם אסיים את הקשר - היא תשוב אלי לתמיד.
נעמה, הבחורה מהקניון, היתה בחורה נאה, מעט מלאה, שילוב מעניין של ג'ודי פוסטר ואלן האנט, אבל היה לי קשה מאד להתאהב בה. גם הסקס שלנו לא היה במיטבו, ואני הייתי שוכב איתה וחושב על האקסית שלי.
אל תשאלו אותי :"אז מדוע היית איתה ?" כי התשובה לא ברורה גם לי. אני מניח שרציתי להתקדם הלאה, לראות שישנם חיים גם אחרי האקסית, ולכן סחבתי את הקשר עוד קצת ועוד קצת.
ביום שהאקסית הבטיחה לי שתחזור אלי, התקשרתי לנעמה והסברתי לה שאנחנו נפרדים. היא שאלה מדוע ולמה, ובכתה בטלפון. היא התאהבה בי מאד.
עניתי לה במילים האלה כאשר ראיתי שאין מוצא ושהיא מבקשת לבוא לראות אותי :
אמרתי לה :"נעמה, אני לא אוהב אותך, לא אהבתי אותך, ולא אוהב אותך בעתיד, אני מצטער, אבל זה המצב".
וכך הסתיים הקשר.
האמת היא שהיא לא היתה בחורה כל כך נוראית. להפך - היא השתדלה מאד לפנק אותי, לקנות לי מתנות ולהרעיף עליי המון אהבה. מכתבי האהבה שלה שמורים אצלי במחשב אי שם, והיא באמת השתדלה שהקשר יצליח.
אבל אני לא הייתי במקום שבו היא נמצאה, ליבי היה של אחרת, של האקסית.
מה עושים עכשיו ? איך מדברים עם בחורה שזרקתי ? ועוד בצורה כה אכזרית ? מעולם לא נתקלתי עדיין באקסית שלי באמצע הרחוב.
התקדמתי לעברה ואפילו הכנתי את עצמי נפשית לקבל סטירה הגונה.
הייתי בטוח שאני הולך לקבל סטירה, נקמה על הפרידה.
להפתעתי היא ניגשה אלי ופרשה את ידיה לחבק אותי.
לא ממש ידעתי מה לעשות אז חיבקתי אותה בחזרה.
אמרתי לה שהיא נראית נהדר, ובאמת לא שיקרתי, היא באמת נראתה נהדר. 4 השנים שעברו משום מה רק הטיבו איתה ,והיא היום בת 27 ונראית אפילו יותר טוב משנראתה כאשר יצאנו.
היא למדה באוניברסיטת חיפה ואני בטכניון.
היתה מבשלת לי ארוחות ערב, מכירה לי את כל חברותיה, וכבר תכננה לקנות מיטה זוגית לדירה שלה בקיבוץ בצפון.
"וואהו - לא השתנית בכלל", היא אומרת לי. "כאילו לא עברו 4 שנים מאז", "ממש לא הזדקנת".
"גם את...כלומר...דווקא כן השתנית.. את נראית נהדר.. כלומר.. גם אז נראית נהדר.. אבל היום יותר.." גמגמתי... האמת היא שרציתי לקבור את עצמי במחילה מתחת לאדמה, רציתי להיעלם באותו הרגע.
כך דיברנו קצת על החיים ועל העבודה החדשה שמצאתי במשרד מהנדסים בת"א והיא עצמה עובדת בת"א, מנהלת משרד. היא שאלה אותי אם התחתנתי או אם יש לי מישהי, ואמרתי שאני בתקופה לא מדהימה כרגע, שאני מחפש אבל כבר לא יודע כל כך מה...
לא שאלתי אותה על קשריה הרומנטיים אבל האמת היא שזה גם לא עניין אותי במיוחד כי לא חשבתי לרגע לחדש את הקשר, מה שהיה היה ונגמר.
הייתי חייב לנקות את המצפון שלי איתה, ואמרתי לה שאני חייב לומר לה משהו.
אמרתי לה שלמרות הצורה המכוערת שבה סיימתי את הקשר, היא היתה מקסימה, ותמיד נתנה לי רגש ואהבה, והסיבה שגמרתי איתה היתה שהייתי כבול עדיין לקשר הקודם.
אפילו סיפרתי לה שעזבתי אותה למען האקסית שהבטיחה שתחזור אלי.
היא שאלה אותי : "נו - והיא חזרה אלייך ?"
עניתי : "כן - לשבועיים בדיוק.. עד שחזרה בה"..
כך קישקשנו עוד קצת, והלב שלי דפק בחוזקה. אני שונא לפגוש אנשים מהעבר. זה מעורר בי פלאשבקים לא נעימים, שאני מנסה להדחיק.
לסיום השיחה, הראיתי לה ששמרתי הודעה שלה בפלאפון מלפני 4 שנים.. סתם הודעה שטותית, אבל זה ריגש אותה נורא, ומשום מה היא ביקשה את מספר הטלפון שלי, "סתם ככה - שיהיה", אמרה..
האמת היא שלא ממש רציתי לתת לה אותו כי אין לי שום כוונה לחדש את הקשר, אבל נתתי בכל זאת, כי היא ביקשה. אני מאד מקווה שמתוך נימוס.
ידידת נפש שלי, אמרה לי פעם :"למה את שומר את כל ההודעות האלה בפלאפון שלך ? זה מביא אנרגיות רעות, אתה לא מבין ?" - אז הנה, ידידה שלי, מצאתי סוף סוף שימוש להודעות.. 😄 אבל את צודקת... זה רק גורם לי לסחוב איתי אנרגיות רעות.
יש אנשים, שמרגישים בנוח לסיים קשרים.
אני לא. אני לא אוהב לפגוע, אבל לעתים אין ברירה, לעתים פשוט לא מתאימים. או שלא מתאימים באותו הרגע, כי הרגשות לא מספיק חזקים.
התחבקנו שוב והרגשתי שהיא ממש מחבקת אותי בחוזקה.
תהיתי כיצד היא מסוגלת לחבק אותי כך - אני במקומה הייתי סוטר לי או לכל היותר אומר לי שלום ידידותי. כנראה שהיא באמת אהבה אותי, ולמרות שאין לי כוונה לחזור אליה - הדבר גרם לי הרגשה טובה. זו הרגשה נעימה לחוש נאהב.
הלכתי משם בתחושה טובה. בתחושה שהמצפון שלי נקי יותר. שהיא יודעת כעת שהיא היתה בסדר בקשר ושזה אני שלא הייתי בשל מספיק עבורה. וזה היה חשוב לי שהיא תדע את זה. שהיא תדע שגם אם סיימתי את הקשר, זה לא אומר שזה בגללה.
יש לנו מדינה כל כך קטנה, פוגשים פנים מן העבר, כך סתם באמצע היום בת"א....
לפני 18 שנים. 13 במאי 2006 בשעה 18:59