לפני עניין הזוגיות :
הלוואי ובמקום לכתוב בבלוג הייתי יכול להשמיע ברקע מוסיקה.... לפעמים מוסיקה יכולה לעביר תחושות רגעיות אולי אפילו טוב יותר..
או אולי לשלב בין השניים - שאתם תקראו וברקע תישמע המוסיקה...
נשמע דבילי... אני יודע. יש לי ימים כאלה. סורי..
ועכשיו לעניין :
זה זמן רב שאני מתחבט בשאלה האם אפשר למצוא זוגיות כאן בכלוב.
מאז שגיליתי שאני נמשך לבדסמ ולצד השולט במיוחד, אני מרגיש שיהיה לי קשה להתפשר על קשר ונילי לחלוטין במה שקשור לסקס. זה יהיה חסר לי.
וזאת למרות שאני לא מגדיר את עצמי כטיפוס בדסמי כלל. אני חושב שאני וניל קינקי. לא נהנה מהענקת כאב אלא יותר מהכוחניות שבעניין, ובמיוחד אני יודע שבחורה קינקית, אוהבת סקס ויודעת להנות ממנו, במיוחד משום שיש לה פחות עכבות ומוכנה לזרום עם הדמיון ועם הפרטנר שלה על מנת להגיע לשיאים חדשים של ריגוש.
אני מגדיר את עצמי כטיפוס מאד מיני אבל לא אחד שרק הסקס הוא מה שחשוב לו. מאד חשובה לי אינטליגנציה, חום, סגנון דיבור, השכלה, משפחה, הרצון להקים משפחה, תחומי עניין ויציבות. רק עם אחת כזו אני חושב שהייתי מסוגל באמת לרצות קשר רציני של אהבה.
פעמים רבות אמרתי לעצמי שאני עוזב את הכלוב ולא חוזר לכאן, במיוחד אחרי שהבנתי שיש כאן הרבה בחורות שמחליפות פרטנרים כמו שאני מחליף גרביים, ובחורות שמתקשות לפתח קשר רציני ויציב, אולי בגלל יצר ההרפתקנות שמנקר בהן והן רוצות לדעת מהכל, לטעום מהכל, ולבחור את האחד.. אבל מצד שני - מי לא כזה בעצם ? גם אני לפעמים רוצה לטעום מכל מטעמי השולחן בטרם אבחר משהו להישאר איתו, כך שאיני יכול להאשים אותן ואני מבין אותן.
מפחיד אותי, להתאהב במישהי ונילית, וכשאחשוף את נטיותי הבדסמיות היא תיבהל, תתקרר, והקשר יפסק. זאת למרות שעמדתי בסיטואציה הזו בעבר ודווקא לא זכיתי לתגובה קרירה. אני תוהה האם עליי לכבוש את יצרי ולשמור את הרצון שלי להיות קינקי לעצמי, מבלי לחשוף אותו עד לשלב מאוחר מספיק של פתיחות והבנה הדדית, או האם לחשוף את הצד הקינקי שלי כבר בשלבים מוקדמים.. זו התלבטות לא פשוטה, שכן, אם אחכה יותר מדי זמן, אני מבזבז זמן יקר על בת זוג שאולי היא לא בשבילי. ואם אספר מוקדם מדי אני מסתכן בכך שהיא לא תהיה מספיק פתוחה כדי לזרום איתי, ועם התשוקות החבויות שלה.
אני בטוח שאי שם בנבכי הכלוב, קיימת אותה האחת, שהיא בחורה שיודעת להעניק אהבה וחום כמוני, לא מפחדת להיות רגישה ושברירית לידי, ומספיק רגישה כדי להבין שגם אני יכול להיות רגיש לפעמים, עצבני לפעמים ועצוב ופגוע לפעמים, כי אני אנושי.
עוד לא הרמתי ידי מלנסות את מזלי למרות שמשהו אומר לי שאני חי באשליות ושכאן בכלוב לא אמצא את מבוקשי.
שלא תבינו לא נכון - אני לא נגד יחסים על בסיס מיני בלבד. או סטוצים. אין לי בעיה עם זה בכלל אם שני הצדדים מבינים ומסכימים שזה סוג הקשר. השאלה שלי היא האם ניתן למצוא כאן קשר אמיתי ורציני ולא רק לשם ההנאה מהסקס ?
האם המקום הזה הוא באמת מקום שיכול למזג בין שני אנשים שמחפשים זוגיות ואהבה, ולצידה מין סוער ומגוון ? או שכל מה שנמצא מאחורי החזות המבטיחה של הכלוב הוא רק כור היתוך למציאת סטוצים, ומהווה רק תחנת מעבר להגשמת פנטזיות ותשוקות בדרך לקשר האמיתי ?
לפני 18 שנים. 2 ביוני 2006 בשעה 11:31
