תמיד אומרים שאחת החולשות של גברים היא בכי של אישה.
אומרים שאישה יכולה להוציא מגבר מה שתחפוץ על ידי יופי או כאשר היא בוכה.
ואני, תמיד חשבתי שעבורי התכונה הנ"ל אינה מהווה מלכודת. נכון, ידעתי שאני רגיש לבכי נשי אבל לא ידעתי כמה חמלה זה מסוגל להוציא ממני.
היום הבנתי שאולי אני באמת גבר טיפוסי ושבכי נשי פשוט ממיס אותי.
ישבתי לי ברכבת, אחרי יום עמוס אשר בסופו גם חיכתה לי הפתעה בפקס - הבניין אותו אני מתכנן כבר נמצא בשלבי ביצוע וקדיחת הביסוס, ומנהל הביצוע החל כבר לקדוח את הכלונסאות (למי שלא יודע- כלונס הוא מעין עמוד בטון אשר נעוץ עמוק באדמה על מנת להגיע לשכבת סלע עמוקה יותר וליצור ביסוס נאות למבנה)
מסתבר שבעת קדיחת הכלונסאות נתקל המקדח בכלונס קיים מימים עברו ונוצרה בעיה שדורשת את טיפולי המיידי. מיד עלתה בי המחשבה שחבל שלא מצא המקדח קצת נפט. אולי זה היה קצת יותר רווחי... או אז במוחי כבר עולה תמונה של חיילים יושבים בבסיס סודי מתחת לאדמה, בסיס כל כך סודי שאף אחד לא ידע על קיומו בעת הקדיחה, ולפתע מגיח מעל ראשם מקדח אימתני... די דבילי אבל רק עצם המראה העלה בי חיוך.
בקיצור - רציתי לדבר על מה שקרה לי ברכבת (איך שאני אוהב לגלוש לנושאים אחרים)
אז נמשיך...
ישבתי לי ברכבת, ובמושב ליד המעבר ישבה לה בחורה בגיל 30 לערך, שנרדמה תוך כדי הנסיעה.
לפתע הגיע הפקח וביקש לראות כרטיסים. כאשר הגיע אליה, הוא התעקש להעיר אותה והיא, החלה לפשפש בבגדיה בחוסר אונים, מחפשת אחר הכרטיס האובד. האמת היא שאיני יודע אם באמת היה לה כרטיס או לא, אבל על פניה עלה מבט חסר אונים.
הפקח התעקש לראות כרטיס והתיישב מולה. מאחר שלא עלה בידה למצוא את הכרטיס, תבע ממנה הפקח תשלום משולש כמקובל, ועליה היה לשלם 50 שקלים בעבור הנסיעה. הוא אמר לה שתכין את התשלום והוא מיד חוזר.
היא, פשפשה בארנקה, אבל לא היה בו מאום, רק כסף קטן.
דמעות נקוו בעיניה והיא שמה ידה על מצחה. ראיתי עליה שהיא כל כך מתביישת. אולי בגלל שבאמת ניסתה ליסוע ברכבת ללא כרטיס ואולי משום שלא היה לה ממה לשלם.
הבושה וחוסר האונים גאו והיא פרצה בבכי חרישי. עיניה האדימו ודמעות זלגו על לחייה. כל כך ריחמתי עליה וחשתי הזדהות עם הבושה שלה עד שהחלטתי לעזור לה.
הפקח הגיע והתעקש שהיא תשלם לו או שיקח ממנה פרטים על מנת להגיש תלונה.
אני אזרח שומר חוק, ואני יודע שהפקח צדק, אבל משום מה הרגיזה אותי חוסר הרגישות שלו למראה הבחורה הבוכיה.
פניתי אליו ואמרתי לו שהבחורה עלתה איתי בתחנה וראיתי אותה מעבירה כרטיס וכנראה שהוא אבד לה והצעתי אף לשלם מכספי את מחיר הנסיעה אם אין ברשותה לעשות כן.
הוא וויתר, הסתובב והלך.
היא הביטה בי בעיניים מנצנצות משארית הדמעות, ואמרה חרישית : "תודה".
עניתי : "שטויות. לא שווה לבכות בגלל זה".
ירדתי מהרכבת וחשבתי לעצמי כמה שאני גבר טיפוסי. וכיצד בכי של אישה יכול לגרום לי אפילו לשקר... אם הייתי ג'יימס בונד, כבר מזמן הייתי נופל בפח של האוייב בגלל פיתיון נשי, זה בטוח...
חשבתי לעצמי ששמשון הגיבור נפל בגלל שגזרו את מקור כוחו, שיערו הארוך, אכילס נהרג בגלל חץ בעקבו, ואני... אני אפול לרגליה של אישה בוכייה..
לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 21:58
