היום כמעט וקיבלתי החלטה. כמעט וסגרתי את הבלוג ואת הפרופיל שלי בכלוב.
הרגשתי שאין לי מה לחפש כאן יותר. שהפינה הוירטואלית הזו נעימה אבל מפרה את שלוותי. את התקווה שלי למצוא כאן משהו משמעותי כבר איבדתי מזמן ובכלל עברתי לחפש במחוזות אחרים.
הגעגועים והאהבה העמוקה למישהי רחוקה נשארו כמות שהם כי רגש אינו דבר שניתן למחוק אותו כאילו היה שרבוט של גיר על לוח ירוק ואותן רגשות היו בסיס ל 90 אחוזים מהבלוגים בזמן האחרון ("הייתי מצייר אותה", "געגוע", "סדקים", "ילדה בגוף אישה", "ממתינה שאלך", "חוטים", ועוד אזכורים פה ושם...)
מעולם לא חשבתי שאכתוב שירים בכלל ולפתע הם זרמו מתחת לכף ידי כמו נכתבו מעצמם ללא שום מחשבה או עצירה להתפכחות. כאילו מישהו אחר מבפנים נטל את העט והחל לרשום משהו שכלל לא היה במודע.
הרגש התגבר על ההיגיון ולא נתן לו מנוח.
אבל האזניים הנכונות לא שמעו את המילים ולא הרגישו. ואולי כן. אבל לא די.
נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם ידידה :
"אתה בכלל לא מבין את המהות של המקום הזה", אומרת לי בטלפון ידידה.
"אתה לא מבין ומסרב לקלוט שאנשים בכלוב לא מחפשים משהו רציני. זה מקום כזה שאנשים רוצים לתת לצד הסוטה שלהם לפרוץ החוצה. אני לדוגמא, לא הייתי בחיים חושבת לפתח זוגיות עמוקה עם מישהו משם. בעלי יהיה רק אחד שלא מהמקום הזה. מה.. אני צריכה שהוא יראה את הצד האפל שבי ? וחוץ מזה, תחשוב בהגיון - היה נוח לך לחשוב שבת זוגתך כבר שכבה כאן עם עוד כמה מאסטרים ? אתה לא מבין כנראה בשביל מה קיים המקום הזה. הכלוב נועד כדי להגשים פנטזיות ולא כדי ליצור קשרים. זה נכון שפה ושם יש קשרים שנוצרים אבל הם מעטים מאד. רוב האנשים כאן פשוט מחפשים סקס פרוע ולא שגרתי ולא מערכת יחסים. אתה סתם עושה טעות שאתה נשאר שם. זה לא בשבילך".
"תעביר את הבלוג שלך למקום אחר, אולי לתפוז, למקום שם יש אופי קצת אחר, גם אם פה ושם אלה אותם אנשים".
"לא יודע", אני עונה. "אני אוהב את הבלוג שלי. הבלוג הזה הוא אני. אני ומי שאהבתי, מי שאני אוהב, אלה המילים שלי, שיוצאות לפעמים מעומק הלב והמחשבה".
"את באמת חושבת שלא האזניים הנכונות מקשיבות וקוראות אותן ?"
"וחוץ מזה, את יודעת שאני יכול להיות הסוטה שבסוטים, אז מה אם אני רוצה קשר רציני ? אני רוצה קשר רציני עם בחורה סוטה, נימפומנית, בעלת דמיון פרוע שיסמר את שיערותיי במיטה וכמובן שתהיה אינטליגנטית ומקסימה, ורגילה כמו כל בחורה מקסימה ונילית אחרת".
"זה לא המקום בשבילך". היא ממשיכה. "אתה צריך להיות אחד שפחות אכפת לו כדי להשתלב כאן. רוב האנשים כאן בכלל לא חושבים על מונוגמיות או על קשר. הם רק רוצים לזיין וכמה שיותר ועם כמה שיותר. רוב האנשים כאן לא נקשרים נפשית לסאבית שלהם או בכלל. אם אתה כזה שמה שמעניין אותו זו רק הפנטזיה והרגע - זה בשבילך. אם לא - אין לך מה לחפש שם.
אמרתי לך כבר - אני בחיים לא הייתי חושבת להיות בת זוג של מישהו מכאן. זה נראה לי בלתי הגיוני בכלל להיות בת זוג של מי שרואה אותי הכי מושפלת בעולם ושהייתי הולך לידו על 4. פשוט לא נראה לי הגיוני להיות רעיה של מישהו כזה. זה בשבילי רק הרפתקה חולפת. ואני בטוחה שכמעט כל הבחורות בכלוב ככה".
"הבנת ?"
"הבנתי"
ובכל זאת...
אני כאן.
ואני שואל :
למה ?
ואין לי תשובה... אולי כי אני לא ונילי לגמרי, אולי כי התמכרתי, ואולי כי סתם משעמם לי לפעמים.
לפני 17 שנים. 4 בדצמבר 2006 בשעה 21:06
