לפני 17 שנים. 2 בינואר 2007 בשעה 17:55
התמימות שאבדה
בתוך שעון הזמן
חוסמת שוב ושוב
את המילים שבלב
בלילה אפל
בבית מלון עם שטיח אדום
נגמרה האשליה
שאיני עוד כמותם
סקס ללא אהבה
תאווה ללא חיבה
רק היצר הוא ששולט
תאוות הבשר
תחושת הכיבוש
לא נתנו לרגש לחדור
לא תיכנס ! הם אמרו
היסוג לאחור ! אנחנו האור !
חושב על מקום אחר, מרוחק
שם אפשר להושיט פרח
ולומר את שבפנים
לומר "אני אוהב אותך"
מבלי לחוש חולשה
לחזר בתשוקה
מבלי לחוש אשמה
צרור מילים מחבקות
במאזניים לא לשקול
את מה שנצרתי בפנים
רוצה לומר את הכל
רוצה שתקשיבי
שתסתכלי בעיני
ולא תשפטי
ואז לרגע אולי
אדע שאת שלי
גם אם איבדתי מעט
את התמימות החזירי ילדה
השיבי אותה לביתה
חולם על מקום
שם הרגש לא מת
מקום שבו
התמימות היא אמת
