נסיכה ברברית

״אמרת שאת תהיי סמרטוט גאה, סמרטוט עם ביטחון..״ - אמר המלך..

..

״התקומי?״

קמה..

היום דיברתי עם הקטן שלי

על כך,

שאני מוודאה שהקשר שלנו לא מונע ממנו למצוא חתולות בגילו, מתוך מצפון, מתוך טוב לב, מתוך נאמנות למאמי.

הסברתי לו שזה התפקיד שלי. לדאוג לו ולרווחתו, לתמוך בו, להיות מאחוריו.

אחריי זה נתתי לו אצבע לישבן, תרופה ללב.

איזה כיף לי

שהגורל שלי כך...

מרגישה מבורכת לפנק את הקטן שלי.

להיות השוגר מאמי הסקסית הפרטית שלו!

איזה כיף לומר את זה

שוגר מאמי

‏אני אוהבת לראות

איך שהגרעין המתוק, הזעיר והיפה, שזיהיתי שמוחבא בקטן שלי

‏אחרי חודשים של עבודה סיזיפית חקלאית, מתחיל להתפתח...

גם אוהבת להרגיש איך הזין הדרקוני שבי הופך, נמס, אט אט חזרה לפרח... 

במקום להשיג את מה שרוצה,

לקבל את מה שרוצה.

במקום אנרגייה של *י*, אנרגייה של *ו*

בכל המובנים.

קיבלתי אתמול שיעור מעניין מהתינוק שלי.

נתחיל מזה שהיו לי בימים האחרונים רגשות קשים ביני לבין עצמי, על שאני האחות הברברית המגושמת. 

היו לי התקדמויות בהתמודדות עם השד הנוקשה, הפרפקציוניסט, חסר הלב שבי בשנה האחרונה. אבל הוא הרים ראש כשהייתה התקדמות עם התינוק.

הכלים להתמודד מול השד, (העבודה שלי כשיפחה) היא להיות בענווה (לא לשאול שאלות..לקבל מרות.) ולפתח גישה חיובית. זה האימון שלי עם השולט הדמיוני.

אז אתמול עברתי שיעור מעניין בקשר לתינוק.

אחד הדברים שעוזרים לי עם המצפון בסתירה בין זה שרוצה מאד להיות דתייה לבין הקשר המיוחד שלי עם הנער (המתבגר..) המשוייך שלי, זו העזרה ההדדית, הרגשית, המרחפת מעל יחסיי הקינק הביזארים..

לפעמים הוא אומר לי משפטים מפתיעים ומרגשים על כמה הוא מרגיש טוב ״בידיי״. לא איכנס לצד שלו, אבל מהצד שלי

התינוק היחיד שמצליח להוציא ממני אנרגיה נשית ורכה. כפמדום.

כן, אני גם הייתי בתוך המגפיים הדרקוניות, עם קול מאיים ומצווה על עבדים, בלבוש סמכותי.

אבל התינוק שלי היחיד שמוציא ממני פמדום של אישה רכה.. פותח לי צ׳אקרות שכבר לא ידעתי שייפתחו ואפילו לא שקיימות.

ולעניינו,

אתמול ניסיתי פעם ראשונה לשים לתינוק גבול.

זה לא צלח

ואחריי דיון וויכוח ועקשנות, בסוף נשברתי והבנתי את הצד שלו.

אני אסביר את המסקנה שלי במילים שלי -

מעבר לזה שנכנעתי ביני לבין עצמי, לזה שכמו תינוק רגיל, שהאימהות (והאבות?) מטפלים וממלאים את כל צרכיו יומם ובעיקר לילה..

ככה אני צריכה להתחשב בצרכים של התינוק שלי. שיש לו צרכים לספק והורמונים של נער שמתבגר..

הייתי מפונקת, אבל הבנתי שאני זאת שצריכה להתאים את עצמי. כי ככה זה כשיש לך תינוק. וזה מה שרציתי. אז לא להתפנק

אבל המסקנה הכי חשובה שהגעתי אתמול היא

כשיש לך תינוק קטן, פגיע בידיים, והעמדה שלו איתי היא מאד רגישה.

לקח זמן, חודשים ארוכים בהם ראיתי את הפוטנציאל שלו, הכלה של מינעד הנתק/גמילה לתמיד, והיי של לראות שוב הודעה ממנו, שנשאו בסוף פרי שהתגבר על הרבה מהקשיים הפסיכולוגיים, ועכשיו אנחנו מאמי ובן רשמי(!).

אז להחזיק תינוק רך, עדין ופגיע ביד, זו אחריות כבדה.. במיוחד אם את נסיכה ברברית.

אתמול למדתי

הייתי חדה ותקיפה (כשניסיתי לשים גבול) והתינוק אמר לי שזה כמו סכין.

אז בסוף צלחנו את המשבר, ומאמי שלו התעלתה.

אז כן, המסקנה שכשיש לך תינוק רך, זך, פגיע וחסר אונים בידיים, את חייבת להיות מאמי כמה שיותר רכה ונעימה.

אסור לכעוס על תינוק. אי אפשר.

הכל צריך להיות בנעימות, בזהירות שיא ולהתנהג איתו בכפפות של משי.

אז כמו שאמרתי בהתחלה, משתדלת לא להיכנס למקום אפל של ״למה אני ברברית? למה זה לא יכול להיות לי טבעי כמו אצלה?״

אבל הענווה.. הענווה..

תודה שקיבלתי תינוק כ״כ מושלם, שכיף לנו ביחד, ושילמד אותי קצת שיעורים על להיות אישה.. וגם מכיל אותי ואת טעויותיי.. ומדייק אותי.

כל כך אוהבת את ההרגשה שיש לי תינוק קטן פרטי משלי... מתוק מתוק.

כל כך שמחה מהחיבור והאינטימיות הזו..

שמשרתת אותו..

היום שמתי לו פלאג להרגעה.. 

בעלת המידות.

היא לא אוהבת שאחריי שמאירה אותי בתשובותייה לשאלותיי בנוגע לדרך השם וההלכה, שאני משתפכת ומודה לה ואומרת כמה מדהימה היא.

היא פשוט לא עונה לי:)

ושוב, היא מלכה אמיתית.

חרדית. לא איזו מלכה מהכלוב

הכל אני חייבת לה...

וכשאני אומרת לה שהכל בזכותה, היא אומרת שהיא לא עשתה שום דבר.

ואז, במקום לקחת למקום קצת שחור של אגו או עלבון,

אני מתעלה ומבינה שככה זה נסיכות.

פשוט צניעות וענווה וחוסר מודעות לגדולתה ואף קדושתה.

ואני נותרת במשחקיי דמיון על כך שאחותה הקטנה שמעריצה אותה.

דרך אגב, אני גדולה ממנה בהרבה שנים, אבל היא בוגרת ממני בהמון.

שמעתי מהחברה הכי טובה שלי, שכשהייתה ילדה קטנה היא בכתה שהיא רוצה אחות.. (היא ילדה יחידה, ככה זה נסיכות באגדות..) ומאז פשוט מדמיינת שאני האחות הקטנה שלה שמעריצה אפילו שגדולה ממנה בהרבה. ולא בקירבת דם. (למרות שמכירה אותה מאז בת 6.)

כן, אני בטוחה שהיא חושבת שההערצה שלי אלייה (ואני לא מסתירה את זה) לא נכונה/מוגזמת לא יודעת איך תגדיר את זה במילים נאצלות (אמרה לי פעם ״לא צריך לסגוד לאף אחד״)

אבל בגלל שהיא תמיד עונה לי בצורה מכבדת אז אני ממשיכה לפנות אלייה ביראת כבוד ונימוס.

ככה זה,

בסוף הטוב והתמים תמיד ינצח...

מלכה אמיתית שלא מודעת לעצמה.

יום אחד תהייה