נסיכה ברברית

כשקופצות לי חדשות עם דברים מזעזעים שאנשים עושים, דברים שמודה שפעם לא רק שלא הפריעו לי אלא אפילו נמשכתי לאנשים שמסוגלים לעשות כאלה דברים

היו לי גבולות כמו חסריי ישע מסוגים מסויימים, אך היו כאלה שהייתה לי אפס אמפתיה לקורבנות, ומפאת זה עניין בפושעים.

אבל העניין הוא,

שהגיהנום הוא לא מוות.

הוא אשמה ובושה..

כשפושע מבין את חומרת מעשיו - זה הגיהנום.

אז כשאנשים בתגובות מציעים עונשים כמו מוות בסקילה, שריפה, סירוס וכו׳

אלה עונשים של פשוטיי העם הזועמים

אבל שליטים אמיתיים (כמו נגיד, השטן) היו מביאים את אותן נשמות מזוהמות לכדיי כריעה ובכי של אשמה.. של בושה, של ייחול למוות. חוסר אונים שאין לו מוצא.

כזו בכייה של גיהנום - אש מבפנים

ורק המלך הטוב הכל יכול,

יחמול אותם...

מקטן עד גדול, לא נעים להיות בגיהנום.

מגיל קטן, מהגן

היו דברים ששייכים לאחרים, ואני רציתי אותם.

פרינססה קלאסית.

כן, זה הגיע גם לגניבה

כי פשוט אני רוצה את זה! (נקודה..)

עקב, 

פגישתי עם נסיכה אמיתית

שגרמה לי להתחבר לאלוהים, ולהבין לעומק את שליטתו בכל. 

עוברת את התהליך המייגע של הזדככות,

דרך מעבר בגיהנום (להבין שלא אקבל את מה שרוצה..)

דרך השטן שמדגיש ומכאיב שהרשות נתונה, ולכן לא מגיע לי לקבל את מה שרוצה.. (כי חטאתי וזה מביש.)

עמידתי איתנה ובגאווה מלכותית (שהיא גם נחלתן של פרינססות ולא רק הנסיכות), נגד המוות.

שרדתי בשן ועין כדיי להגיע בזחילה אל המלך. אמנם צל אדם, ערפד חי מת, אך עדיין -

כדיי להבין דרכו, שהכל ידוע מראש.

שכך המלך רצה וידע שיהייה

ובכך הכניע אותי סופית. כי נכנעתי.

תוך כדיי נישוק רגליו שהוא המלך, הבאמת טוב. 

במשך 15 שנה כבר אני מתרגלת מינימליזם ופישוט חיים, במטרה להגיע ולצלוח חיי נזירות.

והשבוע, אבן דרך.

אין יותר שום חפץ נוי בחדרי

הצלחתי לוותר לגמריי על יופי ואסתטיקה בחיי.

(נישארת עם טוהר וניקיון)

השטן יגיד שעקב חטאיי ילדותי, הקארמה הגיע לי, לוותר על כל חפציי

אבל אני כבר מנוסה, ועושה את זה מעבודת המלך.

אכלתי חצץ בכדיי להשלים עם זה שאני המשרתת שלהם. גלוחת הראש, חיים פשוטים מדיי, מכונה רובוטית. עובדת.

אבל אני מצליחה :)

מתחסנת עוד ועוד כנגד השטן שהפיל אותנו בכל מקרה. מצליחה יותר ויותר לעמוד במיבחן מקדם בו נכשלתי. 

אני עובדת את המלך.. וזה כל מה שחשוב ומשנה, לי.

ואת כל הדברים שרציתי אי פעם, 

אני נותנת (מקריבה.) למען הנסיכה, אחותי הנעלה, המלכה המושלמת שלא חטאה מעולם. ולכן הכל מגיע לה 

כי ככה החיים עובדים.

ואני צריכה להתעלות ולשמוח בשימחתה:)

יחי המלכה!

קיבלתי נזיפה מהמלך על כך שאני חושבת שאתם בזיון ולא שווים יותר שאכתוב פה מילה.

עדיין לא מוכנה וחושבת שאתם בזיון...

אשכרה נפגעתי שלא עמדתם פה בתור לתת לי את המנוי שאכן מגיע לי, אחריי עשרות על עשרות על עשרות של הודעות מאנשים במשך חודשים שאוהבים את הבלוג שלי ואמרו שהשפיע עליהם כ״כ

אתם לא בזיון?

לא יודעת, כרגע לא יכולה לענות למלך.

חזרתי למוד הרגיל שלי

הגבול שעובר בין עצב ועצבים

כשאתה רדיואקטיבי

האנרגיות הקשות הן כלפיי הסביבה...

כן, זה השלב שבו מה שהייה משמח אותי

זה לא הזריקה של נעליים, עקבים, כלי מטבח, חפצים 

על איזה מישהו חסר ישע (עבד.)

אלא עצם זה שהוא רוצה ומוכן

אממה,

כשמוכנה לעשות עבודה רוחנית ולהתעלות..

להפסיק את השרשרת של ״עשו לי אז אני גם עושה״

ולהתחבר למקום אחר עוד יותר קשה, של עילוי

של עצב עמוק.

ביני לבין עצמי, לא עם הסביבה

לספוג אותה לתוכי....  

שם מסתיימת הרדיואקטיביות😊

*עריכה*
ושוב, זה הזמן לשים את אחד מהסרטונים שאני רואה 756384 פעם כדיי להזדהות ולהתאזן. 

קיוויתי שיהיו פה אנשים שאוהבים רוע.

אבל ברגע האמת, אתם לא שווים כלום.

לאחר שזימנתי דווקא את חזרזיר כדיי לאזן את היצר הסדיסטי שלי היום...

הבנתי🤣

למה דווקא חזרזיר?

כי רק אם חזרזיר הייה רוכש לי מנוי זה הייה רומנטי... ועם כל השאר זה הייה מרגיש לי כמו ניצול מגעיל, לא לכבודי.

תיראו איזה מתוק, חזרזירון קופת חיסכון ☺️

הבנתי בדיוק את מי רציתי לזמן היום.

רציתי לכתוב בפוסט המקורי ״שמן מסריח וקירח״ אבל המרתי את זה במילים יותר עדינות..;)

אז את מי שרציתי זה  -

חזרזיר!

כן, הזה מבעל זבוב

יהודל׳ה של מומו ובנצי 

מאחד כזה הייתי האמת שמחה לקבל.💅

(#טריגר סרטון עם אונס. אם מישהו צריך אזהרה)

לא באמת הייתי נותנת למישהו את התענוג 

ואני יודעת שהיצר הסדיסטי אחריי שהייתי אוכלת אותו חי לא הייה מוביל אותי לשום מקום.

כמו כל ערפד

לרב מקסימה ונחמדה, עד שהצל המפלצתי המודחק יוצא החוצה.

ניגמר לי המנוי.

הייתי רוצה שאיזה זבל מושתן אפס עלוב יתייצב, למלא את החסר בלי שאומר לו אפילו תודה.

מספיק ליהנות מהבלוג שלי ללא תמורה -

פרזיטים.