ציר הזמן

יש תקופות שלא משנה כמה אנסה לפשט דברים לפתח  את החשיבה או הדמיון ואופס כלום , הסיטואציה מתגמדת והופכת להיות חסרת חשיבות כאילו  קפאה במקום.

האם יש לזה הסבר לוגי או סתם תחושת שובע שמלווה את המוח ,ומאותתת לו להירגע , לנקות שאריות של מחשבות ואירועים סתמיים שתקועים איפשהו שם חסרי חשיבות.

רצף התכנים , גירויים, והאירועים שאנו נחשפים אליהם מידי יום במדיות השונות גדול ממספר החלומות של שברירי שניות שאנו חולמים מידי לילה  ואנו חולמים מלא .

 אינפורמציה אינסופית שאנו חווים  בכל רגע נתון שרובה לא שווה את הזמן שאנו מקדישים לה מעסיקה אותנו ללא הרף. 

אני בעד  הפשטות שמאפשרת לי לבחור באיזה עולם אני חי ומה סדרי העדיפויות שאני בוחר. הבעיה שהרכבת יצאה מהתחנה ודוהרת בלי שום תכנית או כוונה לעצור.

אנחנו ניצבים משהו