הוא לא כמו כולם.
כולם רוצים רק להשכיב אותי. הוא לא.
אם הוא היה רוצה להשיג זיון הוא לא היה נוסע חמישים דקות עד לפה. יש מאה פצצות מין שמחכות לו בפיסוק רגליים ברגעים אלו ממש, כולן ברדיוס של חמישה קילומטרים מהבית.
אבל לא. הוא כאן. זה אומר משהו.
אכפת לו. חשוב לו מה אני מרגישה. מה אני חושבת.
הוא לא יעשה שום דבר עד שהוא יהיה בטוח שאני מרגישה שלמה עם זה, שזה מה שאני רוצה. באמת.
לא אכפת לו לדבר איתי חודש שלם אפילו, רק לדבר, בלי לגעת.
הוא לא כמו כולם.
הוא מקשיב, מתחשב, עדין. אבל לא פחות גבר מאף אחד, אם אני מבינה למה הוא מתכוון. אבל זה הרי רק חלק קטן ממה שהוא מעוניין לבנות ביחד איתי. מערכת יחסים. אמיתית.
והוא לא מוכן שיינצלו אותי יותר. ש"יעבדו" עליי. אני יותר מדי תמימה, טרף קל לכל הזאבים שבחוץ.
מישהו צריך להעיר אותי, ללמד אותי מה רב כוחן של המילים היפות, מילים שמכרו לי עד היום. אני צריכה להבין שכאשר גבר מתעניין בשלומי - הוא רק בודק את הסחורה, שכשעומד לו הוא מספר לי כמה אני מיוחדת ושהזמנה לקפה - זה זיון.
הוא שונה. הוא מחפש משמעות. יחסים עם כנות, הערכה הדדית, פירגון ונאמנות, כמובן.
הוא נושק לי בעדינות על השפתיים ואומר שהיה חייב. אני כל כך יפה. ונוס.
כמו שהוא כבר אמר, הוא לא כמו כולם ואם לא אאמין בזה אז אין טעם שהוא יישאר.
רציתי להגיד לו שאני מאמינה. ניסיתי להגיד לו. אבל הוא כבר דחף את הזין שלו לפה שלי.
