הקיבוצניקינקית

קָרָאתִי לַטּוֹב.
הוּא לֹא עָנָה.
קָרָאתִי לוֹ.
שָׁנָה, אַחֲרֵי שָׁנָה, אַחֲרֵי שָׁנָה.
בִּקַּשְׁתִּי רֹךְ וְהֲבָנָה.
אַהֲבָה עִם נְתִינָה.
עֲנֻגָּה וַעֲדִינָה.
נֶאֱמָנָה וַהֲגוּנָה.
אַךְ תְּשׁוּקָתִי פָּגְשָׁה צִנָּה
וַאֲדִישׁוּת בְּכָל פִּנָּה.
אוֹ אָז שְׂפָתַי לָחֲשׁוּ תְּחִנָּה:
"אַיֶּכָּה טוֹב"?
הוּא לֹא עָנָה.

וּכְמוֹ דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה.
מְצִיאוּת מָרָה כַּלַּעֲנָה.
אוֹתָהּ הַכְּמִיהָה הַיְּשָׁנָה
קָלְטָה שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַנָּהּ.
כָּךְ, מְיֻבֶּשֶׁת וּשְׁחוּנָה,
וּנְטוּלַת כָּל אֱמוּנָה,
בְּנִשְׁמָתִי הָאַחֲרוֹנָה
דָּהַרְתִּי אֶל הַסַּכָּנָה.
וְקָרָאתִי - לָרַע.

הוּא - מִיָּד עָנָה:

"אֶת שִׂמְלָתֵךְ הַלְּבָנָה
הַשְׁלִיכִי אֶל הַמַּדְמֵנָה!
בּוֹאִי וְאֶתֵּן לָךְ מַתָּנָה",
אָמַר לִי: "אַתְּ תִּהְיִי זוֹנָה"!