מחשבות בקול רם....

לא צמה
לא מבקשת סליחות (לא ביום הזה)
אבל למי שמרגיש שזה עושה לו טוב, שזאת הדרך - מאחלת צום קל וגמר חתימה טובה:)

מנסה להבין...
האם הצורך שלי בכאב נובע מהצורך בהתמסרות?
או שהצורך שלי בהתמסרות נובע מהצורך בכאב?

שני קצוות
לפעמים דוהרת במהירות עד לקצה
לפעמים מחפשת אמצע

לדעת לשתף, לסמוך, להרפות, להשען
זהו הכוח האמיתי
ואני אישה חלשה

שואפת... לא כי רוצה להתנסות
אלא כי התנסתי ורוצה להיות

רוצה גבר!!!
שיודע
שחושב
שמביע
שלוקח

יותר מידי?

הוא מצווה עליה להתפשט
הוא מוריד אותה על ארבע
דוחף את הזין שלו לתוך הפה שלה
מצליף בה עם השוט
דורש לספור
הוא קושר אותה
דוחף את האצבעות לכל חור
הוא מצליף שוב
הוא מזיין אותה
הוא גומר
הוא מחבק אותה

היא נהנת
אפילו גומרת.. לא תמיד, לפעמים מזייפת
היא עושה, מוצצת, מלקקת
היא קוראת לו "..ני"
היא סופרת
היא לא דורשת
גם לא מבקשת
היא מתחבקת

הוא נחלש
והיא מתחזקת

אני פשוט מאוהבת באותם אנשים שיודעים עלי הכל על סמך שני משפטים והניק שלי:)
שאפו...

לא מזמן יצא לי לדבר עם ידיד על עניין של בדסם
מסקנתו היתה שאני סוטה:)
היתכן?
האם זאת סטיה לרצות לממש את הנטיות המיניות שלנו?
וסטיה ממה בדיוק?
מהנורמות שמוכתבות על ידי החברה? מי הם אם לא אני?
נורמות תלוי זמן, מקום ודת. הכל משתנה.
לקבל את עצמי כסוטה זה להגביל את עצמי בגבולות, להגדיר את עצמי במושגים של אחרים.
להיכנע לקונפורמיות.
ומה הפלא... גם בדסם מקבל גוון של קונפורמיות.
חוקים, כללי התנהגות. שולטים מסוכנים/שפחות מסוכנות, מילות ביטחון...
הכל עובר דרך המסננת של נורמות
עצוב