|
|
|
באמצע היום
ישבתי בשקט
מנסה להתרכז באיזה פרויקט
פתאום ראיתי אותו
קטן נורא אפור וזריר
רץ לצד שני של הסלון
עקבתי אחריו במבט וחשבתי מה לעשות
עלו לי כמה רעיונות
1. לעלות על כסא ולצרוח אמאל'ה עכברררררררר.
2. לקפוץ לסופר לקנות מלכודת.
3. להכין לו טוסט גבינה.
במה הייתם בוחרים?
אני הלכתי על 3
כמו תמיד אצלי
כנגד כל הסיכויים.
הייתי רוצה בחור עיוור
שאת כל מה שאנחנו רואים כברור מאליו במבטים חודרים,
הוא יצטרך לגלות בדרך אחרת
סבתא שלי הייתה עיוורת
וכל מפגש איתה התחיל בגיפוף ארוך על פני כל הגוף.
היא הייתה שואלת: מה חדש?
ואני הייתי עונה תמצאי!
עגיל חדש, תסרוקת, לבוש, פצעון בפנים.
ברור שעדיף שיהיה גם אילם
שאת מה ירצה להביע יביע בצורה מקורית.
לא במילים.
איזו קרבה מדהימה זה מכניס
סבתא שלי כבר לא חייה הרבה שנים
וזה חסר לי התחקיר החודשי שלה
עלי.
אז יש פה בחור עיוור?
יש אנשים שיודעים לתת
ולא מבקשים כלום בתמורה
יש אנשים שאוהבים לתת
הנתינה מחזקת אותם
לדעת לתת זו לא תכונה מולדת
זו תכונה נרכשת
ויש אנשים שהשכילו לרכוש אותה
יש לי חבר שיודע לתת
הוא נותן הרגשה טובה
תחושה של - אתה רצוי
הוא נותן זמן
נותן ענין
נותן מעצמו בכול מובן
איזה כייף לי שיש לי חבר כזה
אני מאחלת לכולם גם
חבל שאני לא ממש כזו
אבל אני אלמד.
תודה חבר אתה עוזר
ההגיון הבדס"מי שלי אומר לי
אל תאכלי לחם.
למה?
כתרגיל בשליטה עצמית.
לנסות להתנזר לשבוע מהרגל בסיסי - לאכול לחם.
לנסות לשלוט בהרגלים
קשה?
נורא
התחליף מגעיל חסר טעם יבש ומלכלך
ליתר בטחון הפריזר מלא.
כנראה צריך גם אמונה כדי להצליח
לא מספיק רק תרגילים בשליטה עצמית.
אולי בשנה הבאה
היו הייתה נסיכה.
הנסיכה שאלה את הנסיך שלה
האם תנשא לי ?
הנסיך ענה
לא.
והנסיכה חייה באושר ועושר
יצאה לקניות, ריקודים ובלויים
לא רבה עם אף אחד
ולא היה לה "כאב ראש"
THE END
תשמרו על עצמכן נסיכות.
לכל האנשים שאני מכירה
לכל מי שקורא
לכל המעונין
ח ג א ב י ב ש מ ח
חג עם שירים וסיפורים
על עבדים
מלכים
כוסיות
מכות
וכושיות
חג של הרבה מהכול
אוכל
אנשים
יין
מתנות
חג של נתינה וקבלה
חג של חירות
שיהיה לכולנו רק טוב
והכל זהב
באהבה לכלוב ולקוראיו
