מחשבות וציורים

סתם משהו שכתבתי לפני הרבה זמן חשבתי שהגיע הזמן לשתף.

אני שיכור מדי כדי לכתוב בכלל.

בשעות כאלה כל דבר יכול להחזיר תחושות ומחשבות ישנות, ספק שקריות ספק הכי אמיתיות שיש.
אולי אני מתגעגע לתחושת קרבה, אולי זה בכלל אלייך ואולי אני פשוט מאוהב..

לא בך, ולא באף אחת אחרת אני מאוהב במלנכוליה, במסכנות, בלהיות עצוב, אני מרגיש רע עם עצמי כבר תקופה אבל לא עושה עם זה כלום.

אני מתגעגע אלייך זה ברור לי אבל נראה לי שזה סתם תירוץ, אני רוצה להרגיש משהו הרי להרגיש רע בטוח עדיף מלא להרגיש כלום.

כל שורה שנייה אני מוחק וזה רק מראה כמה אני מבולבל עכשיו, אני בורח מהעבר שונא את ההווה ומפחד מהעתיד. אני משאיר אותך מאחור היום ופותח דף חדש אני חייב את זה לעצמי, והקטע הכי עצוב בסיפור? אני אפילו לא בטוח שאת זוכרת אותי.

מחשבות מעניינות?

תובנות על החיים?

הצעות מגונות ? 

אני פה

אני רוצה לטעום אותך.

לנשק את הצוואר שלך, והאוזניים, למשוך לך את השיער אחורה, ולשמוע את הנשימה הזאת..

מכירים את הנשימה הזאת ? שאתם יודעים שאין דרך חזרה ? נשימה מיוחדת כזאת שהיא עדיין לא גניחה אלא התחלה של התמסרות אמיתית.

ואחרי זה בא הרעש של הלשון שלה מרטיבה את השפתיים כי הן התייבשו מההתרגשות ? אני מת על הרגע הזה.

הרגע הזה שאתם יודעים שאי אפשר יותר להחזיק את עצמכם.. אתם הולכים להתמסר אחד לשני.

לתת לבן אדם את האמון הזה, לשחרר לו שליטה, ללטף ואז לשרוט, לנשק ואז לנשוך,  ואז לתת לו את איברי המין שלך כל האזורים הכי רגישים שלך שלאף אחד אין גישה אליהם ביומיום, לעצום עיניים ובאמת לשחרר. 

אני רוצה הכל 

אז מגיע הסופש ואיתו מגיעה בדידות,

ותחושת פספוס , וחרמנות, זאת אומרת יש לי יום חופש מחר אני לא אנצל אותו??

אז אני חייב לצאת! לצאת לחפש.. לצאת לשתות.. לצאת להסתמם.. לצאת לרדוף ריגושים, לצאת לרדוף בחורות לצאת לרדוף חוויות לצאת!

ואז לחזור.. לאונן. להתבאס. להתבודד. להתמוטט. להתרסק. להירדם. לקום ליום חדש שאחריו מתחיל שבוע חדש שבו נחכה שוב לסופש..

שנוכל לצאת..