Daddy's Big Little Girl

אני לא מצליחה להוציא מהראש שלי את התמונה שלך 

מפסק את הרגליים שלי חזק יותר, דוחף אותן הצידה בכזו עוצמה שאני יודעת שאני הולכת לענוד את הסימנים הכחולים לימים הקרובים.

ופתאום הראש שלך בין הרגליים שלי, מלקקות אותי בתאווה שכמעט משתלטת עלייך. 

הלשון שלך מסתחררת סביב הדגדגן שלי ואני מתפתלת, נאבקת בקשר שמרתק את הידיים שלי אל מעל ראשי. 

רוצה לגעת בך, לדחוף את הראש שלך חזק יותר אליי, לשרוט את הידיים שלך, את הכתפיים שלך מרוב העונג שאתה נותן לי,

אבל במקום זה אני נותנת לעונג להשתלט עליי,

לתחושה של חוסר האונים של רק להיכנע

להיכנע להיכנע להיכנע 

לך

עד שאני מתחננת בפנייך, שואלת עם דמעות בעיניים

מבקשת לגמור - לתת לעונג להטביע אותי בתוכו.

ואתה מחייך, נותן את רשותך. אני אפילו לא מצליחה לראות אותך יותר מרוב שהעיניים שלי מתגלגלות אחורה.

אני רק מרגישה את הפה שלך נסגר על הדגדגן שלי, מוצץ ומענג.

האצבע שלך מוצאת את החור ההדוק שלי, ואני מסתחררת 

צורחת את השם שלך שבטוח שומעים בכל הקומה שלנו במלון.

צורחת ומתפרקת 

והלשון שלך אוספת הכל.

כשאתה קם ומנשק אותי,

קשה לי לפספס את הטעם שלי על השפתיים שלך

והמילה היחידה שאני מצליחה להגיד, בחצי חיוך מעולף,

״יאמי״

מחכה ליום שבו הזכרונות כבר לא יציקו
הכאב כבר ייעלם
לא אצטרך לנשום עמוק מדי
חד מדי
כדי להסיר אותו ממני.
מחכה ליום שבו
אני אוכל לזכור רק את הדברים הטובים
להסתכל אחורה בחיוך
להנות מהצביטה בלב
אבל לדעת,
הכי חשוב לדעת באמת,
שהכל קורה מסיבה
ובעתיד - אבין אותה.
ראש זקוף, מבט קדימה
נשימה עמוקה וחדה.
הלאה.

תודה על האנשים שיש לי,

שאוהבים אותי, 

שדואגים לי.

ששולחים לי הודעות אם אני בסדר, 

ומאחים את הלב השבור באכפתיות ובחום אין-סופי.

תודה על חברים חדשים

תודה על חברים וותיקים

תודה על משפחה.

תודה על עצמי, כי בסופו של דבר

מי אני

בלעדיי?

“Sure,” he nodded, “I can use some coffee.” He followed her up the stairs of the old, crumpled building—so different from his own luxurious one on the other side of the neighborhood. 

When he shut the door behind him, she had already closed the distance between them and crushed her lips on his, standing on her tiptoes and trying to pull him by the neck toward her to deepen the kiss. But he didn’t respond. His body froze as she laughed against his lips, giving them a soft lick in between. 

“You really thought I meant coffee, didn’t you?” She giggled and drew back just enough to look at his confused eyes, parted lips, and the clear desire written all over his features. “How could a man so powerful be so naive? Don’t you know what coffee stands for when you walk a girl home?” 

He swallowed hard, but not because he didn’t want her; oh no, he wanted her so fucking much. But she was still his intern; it was a conflict of interest, it was wrong—but at that moment, he didn’t care. 

“What do you want, Miss?” he asked. His voice was husky with want that he couldn’t conceal anymore. “Do you want me to be naive and walk away? Or do you want me to stay and fuck you like the good girl you are?” 

She drew out a shaky breath, her pupils blown, and she stood on her tiptoes again to lick his lips before getting down on her knees. “Fuck me, sir; I waited long enough,” she said while removing his belt, her eyes not leaving his. She grasped his already-hard cock, making him hiss, and released him from his perfectly tailored trousers. 

Her lips parted as she saw how big and thick he was, so warm in her hands—it would never fit—she thought to herself, blushing deeply but getting wetter just by thinking about him filling her up. 

His demons awoke. His laugh was cold as he grabbed a handful of her hair, pulling and forcing her to meet his eyes again.  “Now let’s see who’s naive. Open up, sweetheart, show Daddy who’s a good girl.” 

מתי אני אפסיק להוכיח שאני טובה מספיק למישהו אחר 

כשהוא זה שצריך להוכיח שהוא טוב מספיק בשבילי?

בבקשה בבקשה בבקשה 

רק תן לי להיות על הברכיים בשבילך 

אני מבטיחה להיות טובה

לקחת את כל מה שתתן לי 

ותמיד להתחנן ליותר. 

בבקשה.

חייבת את עזרתה של היישות העליונה

רק קצת עזרה בבקשה 

בלא לחשוב על הידיים שלך

על האצבעות שלך נעות בתוכי 

על הלשון שלך שמלהיטה כל פיסת עור שלי.

עלייך חודר אליי, לאט ובכוח 

רגליי מפוסקות לרווחה 

והיד שלך על הצוואר, לוחצת

מוקירה את האוויר שאתה גונב מריאותיי.

חייבת את העזרה שתמנע ממני 

לחשוב עלייך ממלא אותי 

שוב ושוב ושוב.

הלוואי והמחשבה 

הייתה יכולה להשאיר את הסימנים של ידייך 

שלפחות אז הייתי מרגישה 

קצת 

רק קצת

פחות זקוקה לך. 

Just give me a moment to think clearly 

just one moment that I could still be me.

Sitting in my office, staring at the screen

And all I can see is you in front of me.

I see your smile and your eyes
I see the mischief in them

the want

the hunger.

And God help me; I want so much

I’m starving for you.

I need you outside of my head;

I need to feel your skin, your warmth, your hardness. 
I need to feel your warm breath and wicked tongue.

I need to feel you wrecking my body, reshaping it to adjust to you, to be yours.

I want to be yours.

I need to be yours.

let me be yours 

outside my head.

הפנטזיה שלי כל כך פשוטה

שלפעמים היא אפילו נשמעת קצת מגוכחת בראש שלי 

היא נשמעת כאילו אני מפספסת משהו,

אבל בתאכלס היא מדברת רק על התחלה.

אני רוצה שתסתכל עליי.

אני רוצה להרגיש את המבט שלך מתחמם

עם כל פיסת ביגוד שיורדת ממני.

חושפת עוד ועוד מהעור העדין שלי למבט הלוהט שלך.

אני רוצה שתרגיש שאתה בקושי מסוגל לשלוט בעצמך

כשאני יושבת על הספה, 

רגל אחת על השולחן

ופותחת את עצמי מול עינייך.

שתראה איך יד אחת חופנת את החזה

ואיך השנייה יורדת במורד הגוף.

איך האצבעות מטיילות, מפסקות,

מורחות את הנוזלים הבלתי פוסקים

על הנקודה הכי רגישה בגופי.

אני רוצה שתאסור עליי לעצום עיניים

שתאסור עליי להיכנע לעונג

אלא להסתכל לך בעיניים

עם כל רעד של עונג שעובר לי בגוף.

ורק שתגיד שמותר,

אכנע.

אכנע לך.

אכין את עצמי בשבילך. 

אני רוצה שתחשוב עליי אחר כך

כל פעם כשאתה לבד. עם עצמך.

תראה אותי אל מול עינייך 

מענגת, מתענגת, גומרת - בשבילך

שוב פעם ושוב פעם למשמע קולך.

If I could change the way I feel

If I could go out without fear

If I could try and try again

maybe my heart wouldn't feel so frail. 

If I could see your marks

on my skin, between my legs

then the marks on my heart

on my soul, between my eyes, 

wouldn't feel in vain. 

If I could change

what I can't.