אני די עייפה, די מאוחר אבל חשבתי על מה לכתוב
בין כל שיח הורדים שמלא בתחתים יפים, ציצים בגודל של כדור פילאטיס, וכתיבה אירוטית למופת, יש אותי!
כמו שאמרתי בבלוגים הקודמים, כל השאר בתהליכים - אז היום אני תורנית לחשוף עוד פרט אישי(האמנם חיוני?) עליי
האם קרה לכם שתהיתם איך עיוורים נוהגים? האם מותר להגיד למישהי שיש לה פרפר על התחת, או שמא לשאול אם היא בהריון?
אם התשובה לכל אלה היא לא - זה מצוין כי אתם לא אני!
קצת רקע
בשלהי מלחמת העולם השנייה חקר ד"ר האנס אספרגר ילדים עם קשיים בהשתלבות חברתית, זאת במקביל לחוקר אמריקאי שהם לא ידעו אחד על המחקר של שני (ממש כנו הרמ"א והשו"ע) . המחקרים שעשה אספרגר הובילו שנים רבות מאוחר יותר (בשנות ה80 בערך) להמשגה של התסמונת כ "תסמונת אספרגר", היא עברה הרבה גלגולים עד שב2013 התמזגה יחד הפרעה רחבה יותר בשם "אוטיזם".
לפי הDSM- V ( שכתיבתו הסתיימה באותה השנה) יש 7 תסמינים עיקריים לאוטיזם ואת הבדיקות והאבחונים עורכים פסיכיאטרים מורשים (לא אפרט אותם פה בגלל שאף אחד לא יקרא מעבר לזה)
בקצרה, אם אתם לא מסתכלים לאנשים בעיניים, לא מבינים בדיחות וסרקזם, ולא יודעים מתי משהו "מקובל" חברתית או לא - אתם עם הפרעה נפשית(אבל תראו פסיכיאטר אל תסתמכו עליי)
איך זה משפיע עליי בדסמית?
לא פעם ולא פעם נאמר לי שיש שאלות מטומטמות(וזה בסדר), ולכן באמצע סשן לפעמים אני שואלת את גב' שולטת שאלות על כלבים, עוצרת בגלל ויסות רגשי\חושי מעצבן
או תמימה מדי ומנוצלת(גם על ידי גברי הכלוב שליט"א)
מה המטרה של פוסט זה?
תהיו נחמדים. אני לא מנסה לחנך(זה תפקיד של השולטת שלכם), תנסו להיות עם סבלנות. בקצרה, ודי לחכימא ברמיזא
ובנימה אחרת!
תגידו שלום לחברים הקטנים שלי!