סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

And so it begins...

Life as we know it is over.
לפני 5 חודשים. 7 ביוני 2024 בשעה 8:59


לבכות זה מה שאני עושה הכי הרבה זה מה שאני עושה הכי טוב 

הדמעות יורדות תמיד, קשה לא לכאוב

כשהכל בעולם הזה נראה כמו תהום

הכל בודד הכל בדד

אני פה ואין אף אחד

אני עם הרגשות, זה שולט בי לפעמים

יוצאים כל השדים

הלוואי שזה יפסיק

הלוואי שזה לא יציק

הלוואי שלא אהיה רגישה

הלוואי שלא כל דבר יפגע


עם כל זאת

אני רוצה להמשיך לבכות

אני אוהבת לבכות כשהכל משתחרר בפנים

זה כמעט נעים

רטוב וחמים

כשהדמעות החמות מרטיבות את פניי

אני נותנת מקום לרגשות ולפחדיי

אני רוצה תמיד להיות שלמה

הלוואי ותמיד אהיה רגישה

הלוואי שלא אפחד להראות את רגשותיי

הלוואי שאבין שזו מתנה

הלוואי שאסלח לעצמי ואתן חמלה


כי אין מה לקוות 

זה כבר פה, מה עוד יכול להיות

אולי לפעמים, את לא מצפה לסערה

הרגשות מגיעים בבת אחת ללא אזהרה

וזה מרגיש כאילו את נשלטת על ידם

רוצה לברוח מיד ודי

אבל הכי מנחם כשאותם מקבלים

אותם מחבקים

ומאמצים קרוב

תני לדמעות לכאוב

תקבלי את הדמעות

הן עוזרות לראות

דווקא כשהכל מטושטש

פתאום מוצאים משהו חדש.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י