שינויים

Brave Dwarf - זאת הפואנטה של החיים.
מצד אחד אולי השם אולי הגורל או מה שלא יהיה מגביל כל אדם לדרכים מסויימות (אני לעולם לא אהיה רקדנית סטרפטיז או כיפה אדומה למשל) מצד שני בפני כל אחד עומד מבחר של נתיבים ביניהם עליו לבחור ולהיות אחראי על בחירותיו.

תמונה כפרית - החיים פורסים בפנינו נתיבים, ואנו בוחרים בנתיבים בהתאם לכל מיני הנחות, השערות, מחשבות, רגשות, לפעמים התת מודע מנחה אותנו, לפעמים לחץ חיצוני, אך מרגע שהתבצעה בחירה מסויימת לרוב לא ניתן לבטל את הבחירה או לחזור אחורה, אלא רק להתמודד עם התוצאה, אם בהצלחה אם לא.

Brave Dwarf - בוודאי כל מה שאמרת (טובל לשניה את העיניים באקונומיקה ואת הידיים בחומצה. טעיתי בדרך לרגע). אלא מה? כשאנחנו ניצבים לפני שתי דרכים (או יותר) אנחנו *כן* מסוגלים להעריך את אשר צפוי לנו בסיומן. זאת לפי מזג אוויר, נוף, צמחיה, ניחוח או אפילו זיכרון עמום מדרך דומה בה פסענו לפנים. אני לא אומר שדי בסממנים אלו כדי לערוב להחלטה נכונה, אבל זאת בהחלט הנחה/הקלה נאותה למצב בו אדם פוסע באופן שרירותי או לא מודע.
בנוסף, בל נשכח שקורה והדרך השגויה לכאורה מובילה, להפתעתנו, אל הדרך הנכונה ללא עוררין. דרך אליה לא היינו מגיעים לולא טעינו בזו שקדמה לה.

מסובך? לו היית לידי, הייתי מצייר לך תרשים. (-:

תמונה כפרית - כל הדרכים בהן פסעתי היו לי נכונות לזמן בה הלכתי בהן. דרכים שייתכן וכעת יהיו מוטעות עבורי. מכל הדרכים בהן פסעתי, אספתי מזכרות, צידה לדרך וחוויות. כולן שמורות, חלקן אף משמשות לי אבן בוחן וציוני דרך לקראת דרכים חדשות.
נכון שזה לא מסובך?

Brave Dwarf - לא זה לא ואהבתי את הגישה. לדעתי זאת גישה עליה אני אמור להגיד:
There you go!
+ שתי מילים נוספות הנאמרות בע"פ כשאני מתנהל בכלוב. אז:
There you go! +2

תמונה כפרית - :-)
אני?
אני ילדה טובה אני !

}{

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - "ואני הלכתי בדרך שהלכו בה פחות,
וזה עשה את כל ההבדל."
רוברט פרוסט.
ובמקור:
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that, the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
two roads diverged in a wood, and I --
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.


ובאיזו דרך בחרת את?

תמונה כפרית - בדיוק לפני חודש פרסמתי כאן את הפואמה הזו... http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=114820&blog_id=17428
ואני תמיד בוחרת בדרך היותר מיוחדת, בדרך בה אשאר נאמנה לעצמי, למי שאני.