שינויים

"שפך דם האדם, באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו)

דיני החוק העיברי מתירים לבית הדין להוציא להורג אדם אשר במו ידיו רצח אדם אחר.

במידה והרצח לא בוצע על ידו ישירות, כלומר שלח רוצח שכיר, היה שותף לרצח ע"י מתן סיוע לרוצח מתוך ידיעה שסיוע זה יביא לידי רצח. גרם למצב שבו אדם יקפד את חייו. כל אילו נקראים רצח אך מיתתם היא מידי שמים ובית דין אינו רשאי להוציא איש זה להורג.

הדברים הללו מכוונים כלפי אדם אשר ביצע רצח ממש. לקח את נפשו של אדם בידיו וקיפד את חייו.

אבל היהדות מכירה בנושאים נוספים השווים ערך לשפיכות דמים:
מי שאינו עוסק בפריה ורביה.
המלבין פני חבירו ברבים.
מי שאינו עורך ביקור חולים.
ואפילו מי שאינו מלווה את האורחים בלכתם.

היהדות מחשיבה מאד את הדרך בה אנו מתייחסים לזולתינו. כבוד הזולת הוא בדרגת חשיבות עליונה.

ברגע שאנו פוגעים בכבוד זה, אנו בעצם פוגעים בנשמתו של אותו אדם.

היום יש זילות עצומה בכבוד.

הדרך בה אנחנו פונים לאנשים זרים או מוכרים. הדרך בה אנו עונים, שואלים, פונים.

ואח"כ אנו מתפלאים איך התרבות בארץ התדרדרה, איך האלימות גאתה.

ברגע שהוסרו המחיצות ונעלם הכבוד מהר מאד מתדרדרים משפיכת דם הנשמה (פגיעה בכבוד) לשפיכת דם הנפש (פגיעה בגוף).

חוסר הכבוד מתבטא היטב ביחס הילדים אל הוריהם,
ביחס התלמידים למוריהם, וביחס הרשויות לאזרחים.
ואדם ברגע שאבד כבודו מה נשאר ממנו?

שימו לב למוצא פיכם, שימו לב למעשיכם, קטנים כגדולים. ביד כל אחד מאיתנו היכולת והחובה לשנות את הדרך למתן ולהנעים את התגובה

- שעל זה נאמר דמכם בראשכם.