סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שינויים

יש שינוי באוויר,
הטוויטי מתחיל להצמיח נוצות.
"בין הצער לאושר, מחפש לי טיפת אהבה"
לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 11:48



בימים האחרונים אני במוד די נוסטלגי.
חזרתי לתמונות מימי התיכון.
לחברים מפעם שמאז נעלמו בתהומות השכחה.
אחת לכמה שנים נתקלים בפרצוף מוכר מאי אז.
אך רובם אבדו, התפזרו ואינם.
כל חברי הם חברים לרגע.
באים לתקופה לשנה שנתיים שש ואז אובדים, מתרחקים, כל אחד לפינתו ולמעשיו.
יש שמגיחים מידי פעם להזכיר את קיומם, אך נדירים הם.
לכל אחד מהם נדמה היה תפקיד בחיי, או לי תפקיד בחייהם.
ונדמה כאילו שמרגע שתפקידי או תפקידם בחיי תם הם התאדו להם לאיטם.
אך בצמתים חשובים בחיי הם היו ונגעו ועזרו.
כשהתגרשתי למשל, צץ בחיי יש מאין אדם יקר בתקופה קריטית בה הייתי זקוקה לאדם טוב מבין ואוהב הוא היה שם הוא ליווה אותי צמוד כמעט שנתיים, ואז הוא נסוג אחור והתמקם לו אי שם ברקע, תמיד זמין עם אוזן קשבת או חיוך, אך מניח לי לצמוח, להמשיך לבדי בדרכי.
אנשים אלו, אנשים נפלאים ויקרים אלו ישארו תמיד בליבי, יאירו אותו בלהבות נר אמיצות, בחשוכים שבלילות. תמיד אכיר להם תודה, תמיד אזכור אותם בחיוך בחום ובאהבה.
תודה




SUYI7kIR0S4



If the night turned cold and the stars looked down
And you hug yourself on the cold cold ground.
You wake the morning in a stranger's coat,
No one would you see.
You ask yourself, who'd watch for me?
My only friend, who could it be?
It's hard to say it, I hate to say it, but it's probably me.

When your belly's empty and the hunger's so real
And you're too proud to beg and too dumb to steal,
You search the city for your only friend,
No one would you see.
You ask yourself, who'd watch for me?
A solitary voice to speak out and set me free.
I hate to say it, I hate to say it, but it's probably me.

You're not the easiest person I ever got to know
And it's hard for us both to let our feelings show.
Some would say I should let you go your way,
You'll only make me cry.
But if there's one guy, just one guy
Who'd lay down his life for you and die,
I hate to say it, I hate to say it, but it's probably me.

When the world's gone crazy and it makes no sense
And there's only one voice that comes to your defense.
The jury's out and your eyes search the room
And one friendly face is all you need to see.
And if there's one guy, just one guy
Who'd lay down his life for you and die,
I hate to say it, I hate to say it, but it's probably me.

I hate to say it, I hate to say it, but it's probably me...


שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - ולפעמים כשאני קצת לבדי
אני חוזר אל סימטאות ילדותי
לאנשים שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם, הישנים..

}}{{
לפני 16 שנים
תמונה כפרית - חברים טובים כמו יין ישן
רק משתבחים עם הזמן.
לעולם לא נשכחים.
}}{{
לפני 16 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - בשבילי פרימיום וודקה עם איזה משהו מלוח טעים בצד. תודה. :))
לפני 16 שנים
תמונה כפרית - ומיץ חמוציות?

רק תגידי מתי
לפני 16 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - אני לא אוהבת מיץ חמוציות. :)
לפני 16 שנים
תמונה כפרית - מה להביא?
לפני 16 שנים
Brave Dwarf - ואני שמוקף בחברים מימי הטירונות, אשתוק. (-:

אני חושב שזה נהדר שאת מסוגלת לראות בהם חברים למרות שהיו לזמן קצר (אני יודע שלא כולם, אמרת שגם שש שנים היו). זה יפה וזה המון כיף ככה להסתכל לאחור ולמצוא שם שלל אנשים מגוונים שהיו חברים.
לפני 16 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - מוקף בחברים מימי הטירונות?
כולכם התגלגלתם להיות יחד?
לפני 16 שנים
Brave Dwarf - או במילים אחרות: בו'נה אני מכירה אותך חודש ובקושי סובלת אותך והם איתך כבר 25 שנה?

לא התגלגלנו התמזקו"מנו. לבנון זאת ארץ קסומה, היא יוצרת מצבים בהם אתה יכול לוודא כמעט ללא ספק מי חבר שלך ומי לא.
לפני 16 שנים
תמונה כפרית - אין ספק שיש מצבים, ואירועים הגורמים לך להסתכל אחרת על החיים ועל האנשים סביבך.
לפני 16 שנים
תמונה כפרית - החיים שלי טלטלו אותי היטב, השתנתי כל כך עברתי כל כך, שלא נשארתי מספיק כדי לשמור אותם. אני יכולה לספור אותם על כף יד אחת, וכל אחד מהם יחיד ומיוחד, ולו יכולתי לא הייתי רוצה לאבדם לעולם. אני יכולה להגיד בפה מלא: זכיתי :-) אז ואף יותר היום.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י