שינויים

בכל אשמה המכסה היומית, נשבעת לכם, זה הכל בגללה.
כי ביום ראשון הייתי אמורה לגמור לפחות 15 פעמים.
אלא מה? לא דובים ולא יער, הגעתי מותשת הביתה, פרקתי ציוד, השתחלתי למיטה, ופשוט נרדמתי.
עובדה שגררה מן הסתם הוראה ברורה להוסיף את ההפרה הבוטה
של הכללים לפנקס השחור.

הכי מצחיק הוא שבכלל אני אשמה מלכתחילה, הרי אני זו שבקשתי,
אני זו שהצעתי להרחיב את ההרשאות ל "מסביב לשעון".
כן כן, אני החכמה הגדולה, אני זו שבמו ידי הכנסתי את עצמי אל גוב האריות, תוך כדי ריקוד הורה סוערת. וכעת אני משלמת את מחיר.

בעצם יהיה יותר מדוייק לומר, שהמזרון שילם את המחיר, וגם הסדין,
שניהם שילמו את מחיר בגיני. עכשיו אתם בטח שואלים מה קרה למסכנים.
ובכן, אדון שלי מקסים, יש לו דרך מיוחדת לתגמל שפחה סוררת,
היות והפרתי הוראה ברורה, הוא ראה צורך עמוק להשלים את החסר.
כשהוא חמוש בכפפה, הוא ביצע בי חקירה מעמיקה ויסודית, תוך כדי כך שהוא גורם לי להאנק ולהאנח, להתקמר ולהמתח, ולבקש רשות כל פעם מחדש ובלי לשכוח לספור עד 15.
והתוצאות (קול תופים ותרועת חצוצרה )
שפחה אחת (כלומר אני) מתנשמת ומתנשפת
אדון אחד מאד מרוצה ממעשה ידיו.
וסדין ומזרון עם שלולית ענקית מעשיי ידיי (ליתר דיוק מעשיי ידיו)