שינויים

עכשיו הגיע הזמן
סוף סוף
להזיז את כולם הצידה
ובאמת ובתמים לעשות לי מקום.
להפסיק לדאוג לחשוש ולפחד
להיות אני.
לתת מקום
לרצונות שלי,
לצרכים.
לתת מקום למה שאני רוצה מהחיים,
ולא למה שנדמה לי שיתאים לאחרים.
אני תמיד מהססת,
חושבת,
ממלמלת,
אומרת בחצי פה,
רומזת,
מסרים עקיפים של בערך,
מדברת מסביב,
ולא באמת אומרת.
שזורת מילים בנימה מבודחת,
כדי שתמיד יהיה אפשר לקחת חזרה,
רק לא להתמודד עם מה שנדמה בראשי כריק נורא.
אז זהו,
האומץ מגיע רק עד כאן.
אני כבר למדתי לומר לא
אך עוד טרם אזרתי אומץ לומר מה כן.