דיברתי עם אדם הנמצא הרחק הרחק מכאן. מסיבות שונות
לא שוחחנו כבר כמה ימים. כתבתי לו שהתגעגעתי אליו מאד.
הוא שאל
"for real?"
ועניתי אתה מתפלא? והוא ענה שהוא פשוט ציני,
"זו הרי המגננה הכי טובה" אמרתי.
"כן", הוא ענה, "וגם שוקולד".
ואני שללתי ובחרתי בגלידת צ`אנקי מאנקי.
אח"כ דיברתי על ההכנות לבת מצווה, והתמונות שצולמו להזמנה,
ועל כך שאני צריכה ליישר לה את השיניים, ושאבא שלה לא יתרום את חלקו לכך.
ועל ההתדרדרות של חייו מאז שהתגרשנו.
ואז בן שיחי כתב לי:
"see, the shock of you leaving was too great. I don`t think anybody
could handle that... you`re just too intense.
I mean, if you were to leave my life right now, even though we only know each other through the game... I think I wouldn`t be able to eat Chunky Monkey ever again.
it`s that effect you have on people."
אז הבטחתי לו שלו רק למען ה Chunky Monkey אני לא אעלם כל כך מהר.
ואני תוהה ביני לבין עצמי, האם כאשר אולי יום אחד יראה אותי פנים אל פנים,
ימשיך להחזיק בדעה הזו עלי.
לפני 14 שנים. 13 בדצמבר 2009 בשעה 9:35