לפני 13 שנים. 13 בנובמבר 2011 בשעה 18:33
אתה מחזיק אותי בשערות ראשי, מחייך, מרוצה מעצמך, מהסיטואציה, ממני, למרגלותייך, ודורש שאתחנן, ואני שותקת. אתה מבקש ממני לחזור אחריך, מילה במילה. בסיטואציה אחרת, הייתי יכולה להרגיש הכי מושפלת, הכי נמוכה, אבל כל מילה שלך היא כמו שלב בסולם, ואתה מעלה אותי, לאט לאט, שלב שלב, גבוה יותר ויותר. אתה אוהב לשמוע אותי מתחננת, רעבה, שתרווה את צימאוני בך.
ואתה ממשיך במשחק הזה, נהנה מהעוצמה, נהנה מהידיעה שאני בעצם בידיים שלך, שאתה יכול לשחק בי כרצונך, ועל פיך יישק דבר.
אני קורסת לרגלייך, מתנשמת, הדמעות מתגלגלות על לחיי. דמעות של ריגוש, אולי קצת הקלה, אתה אוסף אותי אליך, עוטף אותי אל תוכך. נושמת איתך, נושמת אותך. עוצמת עיניים. מנוחה.
