בבוקר אני מחכה בקור המקפיא
לאוטובוס שיקח אותי לעבודה.
מחליפה מילות ברכה עם הנהג
אני מתיישבת במקום הקבוע שלי
(כן כן, יש לי מקום קבוע
באוטובוס של חברה ציבורית ידועה במחוזותינו)
לעיתים קורה שאני מאחרת לתחנה,
אם אני מצליחה לתפוס את עינו של הנהג,
הוא ממתין לי בתחנה עד שאגיע במרוצה
(דמיינו אם תרצו טוויטי רץ כ 350 מ' לערך)
אני יורדת בתחנה נסיעה של
כמחצית השעה.
ופוסעת כ 500 מ' עד שאני מגיעה
לשער הכניסה.
בדרך אני חולפת על פני דשאים ועצי אורן.
האיצטרובלים על הריצפה קורצים לי.
אני בועטת בהם משל היו כדורגל.
הם מתגלגלים מטרים קדימה.
ואני בועטת בהם שוב,
עד שהם מגיעים למטרה עליה הכרזתי מראש לעצמי.
בהמשך הדרך אני חולפת על פני מסעדה
השולחנות מסודרים בחוץ סביבם מרחבי דשא ירוק
חתול שחור יושב לו בנחת על הדשא
מתקרצף להנאתו
נהנה מקרני השמש.
לפעמים דן מספיק להתקשר אלי
להגיד בוקר טוב, ולשאול לשלומי
ולאחל לי יום נפלא
סתם יום של חול בדרך לעבודה.
לפני 12 שנים. 18 בדצמבר 2011 בשעה 17:07