שינויים

הכל מציק לו והוא חסר מנוחה, לא יודע אם לשכב או לשבת, לשתות או לא. הוא מצליח להרדם קצת,
אני שומעת אני נשימתו נרגעת. אני מפחדת לגעת בו, שוכבת לצידו, דוממת, נותנת למחשבות לרוץ קדימה,
ייתכן שנרדמתי, ייתכן שחלמתי, אבל הוא עמד שם למרגלות המיטה אוחז בידו כרית,
"את ישנה על הכרית שלי, אני לא מצליח להרדם" ידו מלטפת את שערותיי, אני מתיישבת,
מוזר איך הכל נמצא פתאם בגובה הנכון, אני מנשקת אותו, לוקחת אותו לתוכי,
ער וחי כמו במיוחד עבורי. וכשהוא מרווה בי את צמאונו וצמאוני, הוא מלטף את שערי,
ושב ומניח את ראשי על הכרית מכסה אותי.

"אני אוהב להרגיש אותך מתעוררת" הוא לוחש לי, "אני אוהב לחוש את הקסם,
את הגוף שלך רותח עבורי, בגללי" הוא אוסף את פניי בידיו, ומנשק אותי, מנשק ומנשק
כאילו לא נישק אותי מעולם, כאילו תכף תבוא הנשיקה האחרונה, כאילו, היה צוללן,
שכרגע עלה לפני המים אחרי צלילה ארוכה קצת יותר מידי.

אני לא יכולה להסביר את זה או לתאר, אפילו לא לעצמי, זה פשוט נמצא
שם, חי ובועט ונושך וקיים.