שינויים

האתוס הציוני, ביקש להדגיש את הגבורה, לא הלכנו כצאן לטבח,
נלחמנו, ועל אף הכל שרדנו,
ובכל זאת הנאצים הצליחו למחות 6 מליון יהודים מעל פני האדמה,
וגם את כל דורות העתיד, שיכלו לצמוח מהם.

פרעה ניסח זאת היטב
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
מתוך עפר השואה, התעוררה התקומה, העם הזה היה זקוק לבעיטה
הגונה בתחת על מנת להתעורר ולהזיז את עצמו.

הרבה יהודים שקטו על השמרים, קיוו לטוב, והמתינו לשווא לשיפור המצב,
כשהתעוררו, כבר היה לרוב מאוחר מידי, המפלצת הנאצית כבר פעלה
כמכונה משומנת היטב ובמלא הקיטור.
full speed ahead.

גם כיחידים אנחנו נוטים לשקוט על שמרנו, להצמד לישן ולמוכר, במקום להעז,
לפרוץ מוסכמות, לשבור גבולות, ולעשות לעצמנו מהפך בתודעה.
להמנע ממדיניות בת יענה, אשר לרוב פועלת עלינו כבומרנג במשקל צונמי.

ההמתנה "עד יעבור זעם" יכולה להביא עמה מחיר כבד, הצורך לקום,
ולבחון דברים ולפעול, ולא להגיד מחר.... זה מה שאני בוחרת השנה
לזכור ולא לשכוח.