השבוע ישבתי בשיעור בקורס על פסיכואנליזה ומגדר. בדיוק הגענו לחלק של זהות מגדרית - נשים, גברים, טראנסג-ג'נדר וכו'. דיברנו על הדיכוטומיה שהרבה פעמים נעשית בין הזהות הגברית לזהות הנשית ופתאום מצאתי את עצמי חושבת על משחק התפקידים הבדס"מי.
מצד אחד, במיילדום אנחנו לוקחים את הזהויות המגדריות ומקצינים אותם כמה שרק אפשר. הגבר הוא האדון, השולט, הדומיננטי, האישה היא הכנועה, המשרתת, השפחה. הוא מתנהג בצורה הכי גברית שאפשר. הוא שולט בעצמו ובה והוא סמכותי. היא אמורה להיות נשית וענוגה ויש כאלה שאוהבים אותנו הולכות על נעלי עקב דקים ויושבת זקופות גו כשרגלינו מסוכלות וסגורות בנימוס ובצניעות.
מצד שני, הרבה פעמים הבדס"מ הופך את הזהויות המגדריות ומערפל אותן, מרשה לנו לשחק במעבר בין המגדרים ותפקידי המגדר. הפמדום הופך את היוצרות ונותן לנשים את הדומיננטיות והשליטה ולגברים את הכניעה והציות. הוא אפילו הולך רחוק יותר עבור גברים שאוהבים להשלט כשהם לבושים בבגדי נשים - הם יכולים להתלבש כשאישה, להתאפר ולהתנהג בצורה נשית וזה לגיטימי ואף אחד לא יעיר להם על כך אלא להיפך - אצלנו זה אפילו רצוי.
מתי בפעם האחרונה ראיתם גבר שהוא לא סקוטי מסתובב עם חצאית וכולם מחמיאים לו על כך בצורה הכי כנה שאפשר? נכון, במסיבה שלנו. הרי אם הוא היה מעז לצאת לבוש כך לסיבוב ברחוב או להתלבש כך לעבודה מיד היה זוכה למבטים שנעים בין "תיכף יגיעו האנשים עם החלוקים הלבנים" לבין "?!?!?!WTF"
אני חושבת שבמובן הזה אנחנו ממש פנינה תרבותית ששווה לשמור עליה ודווקא בשל כך אני גאה בבדס"מ.
לפני 16 שנים. 2 באפריל 2008 בשעה 20:01