מגרש משחקים

הכל התחיל כבדיחה.

הייתי בטיפול פנים אצל הקוסמטיקאית וחזרתי ממנו מרחפת כולי והדבר היחיד שאני רוצה זה מסאז'. ועוד מסאז'. ועוד מסאז'! מסאז' כל יום! אז פתחתי פוסט ופרסמתי בצחוק דרישה לעבד מסאז'ים.

למחרת הופיעה בתיבת המסרים תגובה. הוא מציג את מועמדותו לתפקיד. התכתבנו קצת והסברתי לו שכתבתי בצחוק אך מכיוון שהוא נשמע מקסים אשמח להמשיך לשוחח.

אז אנחנו משוחחים ואני נהנית מהשיחות איתו. הוא חכם ומקסים, הוא גורם לי לחשוב, לתהות, לשאול את עצמי ואותו שאלות ולחפש עמוק בפנים את התשובות.

תמיד ידעתי שאני נמשכת לשני צידי הבדס"מ אך אני רוצה קודם כל להתנסות כנשלטת. זה הצורך הראשוני שלי, למסור לאחר את השליטה בי, להשתחרר, לאבד שליטה, להתמסר לאחר ולחוויה שלי, שלו, שלנו.

אבל הוא מעורר בי משהו אחר, טוויסט מפתיע. הוא מעורר בי רצון לשלוט בו, להוביל אותו. הוא מעודד אותי לכך וזה מרגיש לי מאוד טבעי ונכון אך מצד שני זה כל כך מפחיד! אני יודעת שיש בי את היכולת להוביל אך אני לא בטוחה שיש לי את הכלים. אני מרגישה שאני צריכה להתגבש עוד עם עצמי לפני שאוכל לשלוט בו. תוהה אם אני צריכה לחוות את חוויית הנשלטות כדי להבין יותר טוב מה אני עושה לו.

והוא, הוא כל כך בטוח ביכולת שלי להוביל אותו! מאיפה אתה כל כך בטוח, תגיד לי? אז אני בתהיות - ללכת על זה או לא? תוהה אם אני מוכנה ומחפשת את התשובות.