מגרש משחקים

אם הייתי שואל אותי לפני כמה ימים האם נראה לי שאצליח בשלב כה מוקדם לקרוא למישהו "אדוני" ושזה ירגיש לי טבעי הייתי אומרת לך שאני עדין לא מוכנה. אם היית מבקש ממני להתרפס בפני האדון שלי הייתי עונה לך שיש זמן. שקשה לי עם זה מפני שאני עדין לא מרגישה שאני מתחברת לזה כמו שצריך.

אחרי זמן כל כך קצר איתך קראתי לך אתמול "אדוני" 😄
עשיתי זאת מיוזמתי וכל כך נהניתי להוסיף את המילה הזו בסוף כל משפט.
כל פעם שקראתי לך כך חייכתי. חייכתי בחוץ וגם בפנים, בעמקי נשמתי.
בכל מעודי רציתי לקרוא לך כך והתענגתי על הצליל של המילה.
בשלב מסויים שמתי לב שאני קוראת לך כך בשיא הטבעיות, מרצוני, מיוזמתי,
בלי שבכלל ביקשת. הגילוי הזה גרם לי אושר גדול וסיפוק רב.

אחרי ששוחחנו אתמול לתוך הלילה ואיחלת לי לילה טוב הנחתי את הטלפון
והרגשתי שאני מרחפת מרוב אושר. פשוט הייתי על ענן שכולו טוב וחשתי
שגיליתי משהו חדש על עצמי, עליך, עלינו. היית מרוצה ממני, גאה בי ושמחתי
כל כך. אדוני גאה בי 😄 הרגשתי שאתה עושה לי כל כך טוב שאני פשוט רוצה
לנשק את כפות רגליך. ושוב - הלם! אם הייתי שואל אותי אתמול בבוקר אם
נראה לי שאנשק את כפות רגליו של מישהו הייתי עונה שכמובן שלא, אבל אחרי
שיחתנו זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות. זה היה הדבר הכי טבעי בעיני,
הכי מרגש, שהכי מוקיר אותך.

אתמול גיליתי דברים חדשים על עצמי ואהבתי את הגילויים.

תודה לך, אדוני, שבזכותך אני מגלה עולם נפלא ולומדת עוד על עצמי,
מתפתחת בזכותך כל הזמן.