שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מגרש משחקים

לפני 17 שנים. 4 ביולי 2006 בשעה 20:42

שמישהו יביא אותו לפה עכשיו!
מי אמר שבגיל מסוים אני חייבת להפוך לאדם בוגר?
מי החליט שאחרי שמסיימים את התואר ומתחילים לעבוד צריך להתחיל לקחת אחריות על החיים?
מי קבע שאם אני מתחילה לעבוד בעבודה מסודרת ולהרוויח משכורת נורמלית (?) צריכים לבוא יחד עם זה עוד כמה חובות?
אי אפשר לדחות את כל הקטע הזה של המבוגרים עוד קצת?
אני רוצה לחזור להיות סטודנטית חופשית ונטולת אחריות.
לא רוצה את כל הכבדות הזו של "חיי אדם בוגר".

הלו, תעצרו את הרכבת אני רוצה לרדת!
תעזבו אותי, באמא ש'כם!
אם לפיטר פן זה עבד אולי גם לי זה ילך? :)

הכשל השלישי של הנמנע​(לא בעסק) - את בטח לא זוכרת, אבל פיטר פן עבד.
הוא היה בייבי סיטר של הילדים הנודניקים האלה.
אני בטוח שהוא קיבל על זה כסף, הלך איתו למכולת, קנה משהו נחמד לטינקר בל. בקיצור הוא חי חיים רגילים (אם כי ילדותיים משהו)

רוצה לומר - את יכולה לעבוד, ולחיות חיים בוגרים אבל עדיין להיות בפנים חיה חופשית ונטולת אחריות.
בהצלחה.
לפני 17 שנים
mind games​(מתחלפת) - לא מסכימה כל כך.
בחיים בוגרים תמיד יש אחריות כלשהי - בד"כ בעבודה, אם לא בעבודה - בבית, אם לא בבית - במקום אחר. אין חיה חופשית ונטולת אחריות בכלל.
לפני 17 שנים
אושה{אוש} - גם לי יש פחד מלהתבגר. החיים האמיתיים מפחידים. אני מצאתי לי מפלט - התחתנתי עם גבר אחראי שיוביל אותי בתחומים שקשה לי בהם. לשמחתי אני גם מצליחה להוביל אותו בדרכים הקשות לו. אמא שלי אומרת שאישה צריכה לתמוך בגבר שלה. לתת לו מעוף. ואני עם הפנטזיות שלי מנסה לעשות זאת. מה עושים אחרי התואר? אני שוב ברחתי. הפכתי למזכירה. לא המשכתי בתחום שלמדתי. ההורים שלי אומרים שאני עדיין ילדה - אבל בעצם זו תמיד דיעה של הורים...
גם הבדס"מ הזה הוא אולי קצת בריחה עבורי - מחיי הבורגנות המפחידים. אז לא צריך לעצור את הרכבת. אפשר לעלות על המטוס ולהמריא לארץ לעולם לא
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י