שבוע קשה עבר עלי. שיפצו אצלנו בעבודה והבוס החליט שאנחנו יכולים לעבוד כרגיל בזמן השיפוצים. מה שקרה הוא שחלק מהזמן לא הייתה לי עמדה, שגם ככה אני חולקת אותה כרגע עם החדשה, שאין לה מקום לשבת. חלק מהזמן הייתה לי עמדה אבל היה לי רעש מכל השיפוצים ולא יכולתי לשוחח בטלפון (כלי משמעותי בעבודתי) או ששוחחתי בעודי סותמת את האוזן הפנוייה ומתאמצת לנסות להבין מה רוצים ממני.
בחודש האחרון אני שומעת את שמי מיותר מדי כיוונים. החדשה צריכה את עזרתי ועוד הרבה הרבה אנשים צריכים אותי. כל היום אני שומעת רק "מיינד, מיינד, מיינד, מיינד...". רוב הזמן אני שומעת את שמי ממספר כיוונים בו זמנית וזה בכלל נפלא...
אני יודעת שקוראים לי מיינד!
יש לי בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז אחד גדול באוזן שמשגע אותי ומקשה עלי לתפקד ולגלות סבלנות כלפי כולם וגם כלפי עצמי.
ואני? אני רק רוצה קצת שקט (קצת הרבה, בעצם) ואת הפינה הקטנה שלי. שלי בלבד.
לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 16:35