מגרש משחקים

יום חמישי בצהריים, אני בביקורי בית. הגעתי לביקור אצל אחת הקשישות שאני מאוד אוהבת.
מאלה שתמיד בתחילת הביקור אנחנו מתחבקות ומתנשקות מכל הלב ושתמיד בשלב מסוים של השיחה אחרי שאני מסיימת לשאול עליהן היא מתחילה לשאול עלי. כמעט כל הקשישים שלי שואלים בכל ביקור - "נו, מה קורה? יש חדש?" והכוונה, כמובן, נו, יש לך מישהו? נו, את מתחתנת כבר בקרוב? הם כבר רוצים לראות אותי "מסודרת בחיים" ויש כאלה שאפילו מנסים לשדך לי.
יש את אלה שאני מרגישה ששואלים את השאלות מהמקום הכי כנה ואמיתי, כי באמת אכפת להם, ממקום טוב. והיא אחת כזו. אז ישבנו והיא התחילה עם ה"נו, מה קורה?" ואני עניתי את התשובה הרגילה של "אין חדש" ו"יש זמן, לא? :)"

היא מאלה שאני מדברת איתן כמו עם סבתא שלי והפעם בחרה לתת לי עצה. היא אמרה לי - אל תחכי למישהו שתהיי מאוהבת בו. אפשר להתחתן גם עם מישהו שפשוט מוצא חן בעיניך, שאת יודעת שהוא אדם טוב ותיהיו חברים טובים. האהבה משתנה עם הזמן במיוחד אחרי שיש ילדים ואת צריכה מישהו שתדעי שיעזור לך, שתוכלי לסמוך עליו, שיהיה אבא טוב, שיביא פרנסה הביתה. לא חייבים להתחתן מאהבה.

ואני ישבתי שם והקשבתי לה והייתי חצויה. חלק מהדברים שהיא אומרת באמת נכונים - ילדים משנים את מערכת היחסים וחשוב לי שבן זוגי יהיה חבר טוב שלי, שאוכל לסמוך עליו, שיהיה אבא טוב, "שיעזור לי" - כדבריה. היא מהדור הישן וברור לה שתפקידה לגדל את הילדים ולדאוג לבית ותפקיד הבעל לעזור לה. אני מאלה שחושבות ששני התפקידים האלה הם של שנינו ואז הוא לא עוזר לי אלא פשוט נושא בחלק מהנטל. גם מישהו שיביא פרנסה הביתה זה חשוב. ברור לי שגם אני אביא פרנסה הביתה אבל מעצם היותי אישה ולפי השכר הממוצע במקצוע שלי והשכר הממוצע לנשים במשק ברור לי שהמשכורת שלו תעזור קצת יותר.

כל הזמן התעורר בי השד הקטן שצעק - "מה אל תחכי למישהו שתהיי מאוהבת בו? מה לא חייבים להתחתן מאהבה?" ברור לי שלא אתחתן עם מישהו שרק אהיה מאוהבת בו. התאהבות מחזיקה זמן קצר ואני צריכה אהבה. מצד שני, אני רואה נשים שעברו את ה-30 ורצו להתחתן כבר מזמן ומבינות שאולי הגיע הזמן להתפשר, כמו שהיא אומרת.

אני שומעת מחברות נשואות על איך שאהבה היא אחרת, הסקס הוא אחר. אני יודעת כמה צריך להתאמץ ולהשקיע כדי שהזוגיות תמשיך לחיות וכדי להכניס קצת רומנטיקה וגיוון בסקס. אני רואה את ההורים שלי וזוגות אחרים וברור לי שהם לא היו כך בתחילת הדרך.

אז לא יודעת. מצד אחד, אני כל הזמן אומרת לעצמי ולאחרים שיש לי זמן ואני באמת מאמינה במה שאני אומרת. השעון הביולוגי שלי יכול לחכות קצת ואני בטוח אספיק הכל. מצד שני, יש משהו בדבריה, כנראה. עוד שיחה שהשאירה אותי מהורהרת משהו.