מגרש משחקים

"שלום...אה...עם מי אני מדברת?"
"עם mind" <מי מתקשרת אלי ולא יודעת את מי היא רוצה?!>
"מדברת x מעיריית y. היית אצלנו אתמול בראיון. רציתי לומר לך שהתקבלת."
"באמת? אני מאוד שמחה לשמוע!" <וגם אשמח אם אצליח לנשום בצורה סדירה>
"אנחנו מתחילים להריץ את הניירות שלך. את זמינה מיידית, נכון?"
"כן"
"אז אנחנו מתחילים להריץ את הניירות שלך וניהיה איתך בקשר לגבי תאריך מדויק של תחילת עבודה. זה יהיה בקרוב".
"ok, יופי"
"ביי"
"להתראות" <חיוך ענק מרוח לי על הפנים ובמקביל אני מנסה לנשום>



עבודה קהילתית.

משנה ב' של הלימודים ידעתי שאני רוצה להיות עובדת קהילתית, שאני לא הרבה פחות מתחברת לעבודה פרטנית וחושבת שעבודה עם קהילות כדי לעזור להם למצוא מענים לצרכים שלהם היא ה-דבר.

העבודה הקודמת שלי הייתה פשרה, בעיקר עקב צורך כלכלי. ידעתי מראש שהיא תהיה זמנית ולא אהבתי חלקים נכבדים ממנה. כבר שבועיים אני לא שם ואני הכי מאושרת בעולם וממש פורחת. ידעתי שהעבודות הבאות לא יהיו פשרה אלא הן יהיו בדיוק-מה-שאני-רוצה.
רציתי שני חצאי משרות ויש לי.
רציתי להמשיך לעבוד עם קשישים ואני עושה זאת.
רציתי עבודה קהילתית ואחרי ארבעה ראיונות לתפקידים של עובדת קהילתית הצלחתי!
ז"א - אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה! הצלחתי!!! אני אוטוטו עובדת קהילתית!
מאתמול אני מסתובבת עם חיוך עוד יותר ענק ממקודם ומספרת לכל האנשים היקרים לליבי על השינוי הקרוב והמיוחל.

תמיד האמנתי שאם אני רוצה משהו מספיק אני אשיג אותו. עוד דבר שאני מאוד מאמינה בו הוא שכל דבר קורה בזמן הנכון ואם לא קרה קודם כנראה שיש סיבה טובה וקודם זה לא התאים. זה באמת בא עכשיו בזמן הנכון. אפילו שזה אומר שכנראה שיהיה לי פחות חופש ממה שחשבתי ואפילו שהעובדת שאעבוד איתה יוצאת לחופשת לידה עוד כמה חודשים ואני אהיה אחראית על פרוייקט שחדש לי, יחסית. הכל יהיה בסדר.
כי אני רוצה את זה.
כי אני אצליח להתמודד עם הכל, כמו תמיד.
כי ככה זה צריך להיות.

איזה אושר גדול וגאווה ענקית! שלוש וחצי שנים חיכיתי לרגע הזה והוא סופסוף קרה.
נראה שזוהי תחילתה של עבודה נפלאה :)