בלתי שבירה אך שברירית

מלך אהוב,

דע לך.

אין בי רצון אמיתי להיות לוחמת מולך.

אין חלק בתוכי שנעים לו להיות קוצני ועוקצני כלפיך.

התנועה הטבעית, האמיתית שלי

היא להיות עגולה מולך.

מכילה, רגישה.

דע.

בכל פעם שהעגול הופך לקוץ,

זה מבהיל גם אותי.

גם אני לא אוהבת את מי שאני למולך.

והרי, גרעין עבודתי היא האהבה שאני רוכשת למי שאני. 

ואם איני באהבה, אני בנטישה.

רק תזכור.

כל חלקי ליבי וגופי כמהים להתמסר לך.

להרפות הכל

ולתת לך להוביל אותי.

גם אם איני יודעת זאת,

אני משתוקקת להוריד את השיריון

ולהיזכר באם העתיקה הישובה במקומה,

שנוכחת בי. זו, העגולה, הרכה, הקשובה.

עיניי רוצות להעריץ אותך על היותך,

לסמוך על חושייך,

לבטוח בהחלטותיך.

גופי רוצה לשמוט עצמו עליך

שתיקח אותי על כפיך ותחזיק לי את הדרך.

ודע לך,

לא מתוך חולשתי או חוסר יכולתי לשאת אותי בעצמי...

אלא מתוך עוצמה גדולה הנמצאת בתוכי

ויודעת את מלכותי,

שם אני מרפה לתוכך.

סומכת,

בוטחת,

מרפה

ומתמסרת.

רק זכור,

אם רכות הפכה לנוקשות,

זו זעקה לעזרה.

זו אני שכמהה לחזור לעגולה.