ארכיון לחייזרים מהעתיד

תפסיקו לנופף בבורות שלכם בגאווה

טקסט לא שלי - 

נקודת המבט של קו רציף מלנין לסטאלין היא אולי התרמית הגדולה בהיסטוריה. מסתירים את מדיניותם של הבולשביקים תחת מנהיגותו של לנין וההחלטות שהתקבלו מיד לאחר מהפכת אוקטובר של 1917, המאבקים האדירים של שנות העשרים כנגד עליית הסטאליניזם, שאותם התחיל לנין בעצמו. הם אינם מסוגלים להסביר את מלחמת האזרחים החד־צדדית שערך סטאלין בשנות השלושים כנגד כל מי שהיה קשור ללנין.

הממשלה הבולשביקית הוכיחה את עצמה כמתקדמת ביותר בהיסטוריה בהחלטותיה הראשונות. החלטות אלו כללו חוקים חדשים לגבי זכויות נשים, הזכות לגירושין ולהפלה. האנטישמיות והגזענות נאסרו בחוק. לאומים מדוכאים קיבלו את הזכות להחליט על גורלם בעצמם. זו היתה המדינה הראשונה שניסתה ליצור סדר סוציאליסטי חדש, למרות התנאים החומריים הנוראיים ששררו בה.

 

ברית המועצות של לנין ותוכניתו הפוליטית נמחצו ביד גסה על ידי הסטאליניזם. פירוש עלייתה לשלטון של הביורוקרטיה הסטאליניסטית היה מהפכת נגד בכל תחום, מלבד לכלכלה המולאמת. זכויות העובדים, הנשים והלאומים המדוכאים נמחצו באגרוף ברזל. במקום שמדינת הפועלים תדעך עם הזמן, כפי שראה זאת לנין, היא הפכה למכונת־ענק צבאית־משטרתית של דיכוי. הסטאליניזם היה דיקטטורה לאומנית, אורגניזם טפילי על גופה של הכלכלה המתוכננת.

התעמולנים הקפיטליסטים טענו, ששלטון הטרור של סטאלין היה המשך למדיניותם של לנין והבולשביקים. האמת היתה הפוכה: הסטאליניזם ייצג מהפכת-¬נגד בירוקראטית. זאת היתה הסיבה לכך שהם היו חייבים להתבוסס בדמם של אלפי בולשביקים, בכדי לבסס את מעמדם. הם השתמשו בסמכותו של לנין כמסווה לנתינת הכשר רשמי להשגת האינטרסים שלהם. פסלים של לנין הועמדו ע״י השלטון בכל מקום, כאשר בפועל השלטון חתר תחת עבודתו. פרופסורים סובייטים העסיקו עצמם במציאת ציטוט זה או אחר ממארקס או מלנין, אשר יוכלו להוציאו מהקשרו, כדי להצדיק כל שחיתות חדשה של הממשל.

***********************

לא טקסט שלי -

המלחמה האימפריאליסטית עם איראן הביאה למשבר דלק גלובלי. גם אם השפעותיו לא שוות בכל מקום — החל ממחסור חמור בדלק לבישול בהודו ועד עליית מחירי דלק שלא נראתה כבר שני עשורים בישראל — מי שמשלמים את המחיר הם אנשים מהשורה. חברות הנפט בינתיים גוזרות רווחים מהמשבר.

 

ענקית האנרגיה Shell מדווחת על רווחים של 5.1 מיליארד פאונד (כ־20 מיליארד ש״ח) ברבעון הראשון של 26'. החברה מנצלת את עליות המחירים המטורפות כדי למכור ביוקר את הנפט שקנתה בזול. המתחרה הכי גדולה שלה, BP, גזרה רווחים של 3.2 מיליארד פאונד (כ־12.5 מיליארד ש״ח) על רקע המלחמה.

 

ב־2022 ממשלת בריטניה קבעה מס על רווחים של חברות נפט שמגיעים מעליות מחירים על רקע משברים בינלאומיים. אבל החוק ממסה רק רווחים מהפקת דלקים פוסיליים מקומיים, שמהווים אחוזים בודדים מההפקה הכוללת של החברות.

 

בתגובה לזינוק ברווחים עלו דרישות מארגוני סביבה להרחיב את מס הרווחים על חברות הנפט — וגם לדרוש שיעברו לאנרגיה מתחדשת. אפילו שהדרישה למעבר לאנרגיה מתחדשת נחוצה, החברות האלו עדיין ימשיכו לעשות את כל מה שביכולתן כדי לגזור רווחים מדלק פוסילי. כך למשל, Shell ממשיכה להרחיב את ייצור הנפט בזמן שהיא לא עומדת בהבטחות שלה למימון מעבר לאנרגיה ירוקה.

 

לדבר על מיסוי זה לא מספיק. בשביל מימון ויישום תוכניות מעבר להפסקת השימוש בדלקים פוסיליים צריך לדבר גם על הפקעת הרווחים שענקיות הנפט עשו מהתעצמות משבר האקלים והמלחמה, אבל גם על העברת תעשיית האנרגיה לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים דמוקרטיים.

 

צעד כזה צריך להיות חלק מסדר־יום של שינוי סוציאליסטי, שדרוש גם לצורך התאמות רחבות במשק כדי לעזור לבלום את האסונות האקלימיים, שצפויים להתגבר אם לא נעבור לאנרגיה מתחדשת, וכדי לאפשר חיים ברווחה לאנשים מהשורה.

John brown - 

קובה שורדת שבעה עשורים תחת סנקציות, מצור וחרם צפון אמריקאי שהיו מכריעים תוך חודשים את ישראל הקפיטליסטית. להגיד שסוציאליזם כושל כי קובה זה כמו לשים למישהו רגל על הצוואר ואז להתלונן על הצורה בה הוא מצליח לנשום. 

הרפואה הקובנית בין המתקדמות בעולם למרות שהיא אי במצור. קובה הייתה הראשונה באמל"ט למגר את אנאלפביתיות. תמותת התינוקות בקובה הייתה נמוכה שבעה עשורים מזו של ארה"ב העשירה. אם סוציאליזם כל כך כושל ויקורס, למה 70 שנים של סנקציות? במסמכים פנימיים שמשרד החוץ האמריקאי כינו אותן "הפחד מדוגמא טובה". לקובה כמובן בעיות רבות, סוציאליזם זה לא אחת מהן. 

הכלכלות המצליחות באמל"ט, לא רק מבחינה מקרו אלא ביכולת של בני האדם לחיות בכבוד, השנה הן מקסיקו, קולומביה וברזיל, שלושתן נוטות לסוציאליזם באופן מובהק. באירופה ב-5 השנים האחרונות ספרד מצליחה בהרבה מעל הממוצע של היבשת העשירה. למה הן לא דוגמאות לכך שסוציאליזם עובד?

 

לעומת זאת, האיטי השכנה של קובה היא נאו-ליברליזם מושלם: בסיס מס נמוך, מגזר בלתי־פורמלי גדול, תלות בהעברות כספים מהגרים, תלות ביבוא מזון, אלימות כנופיות, ושירותים ציבוריים חלשים מאוד. הכלכלה שלה מרוסקת. למה האיטי היא לא דוגמא לכך שנאו-ליברליזם לא עובד?

כי הם לא רוצים "לשחרר" את קובה מכבלי סוציאליזם, הם רואים שתהיה האיטי.

 

זאת גם הזדמנות טובה לשאול איפה העולם? בגלל הסנקציות בתרופות ונפט לבתי החולים תמותת התינוקות קפצה פי שניים, במילים פשוטות המשטר של טראמפ הרג 300 תינוקות עד גיל שנה ב2025 בקובה, ואנשים מדברים על כשלונות הסוציאליזם. לפחות הם לא הרגו 300 תינוקות אמריקאים, להפך נתנו טיפול חינם לכל אמריקאי שהגיע אליהם (אגב גם לכבאים של ה9,11 שלא הצליחו לקבל טיפול בארה"ב).  

בכל מקרה לא הייתי מממהר להספיד את קובה ולא את העם הקובני. 

 

Patria o muerte

 

נ.ב. איר לפיד, כרגיל, פשוט דביל.

טקסט לא שלי - 

בזמן שהמערכת הקפיטליסטית נכשלת בכל תחום, מי שמתנגדים להפלת שלטון ההון מספרים לנו שהשיטה הסוציאליסטית היא שהוכחה ככישלון, תוך סילוף ההיסטוריה של המאבקים ההמוניים נגד הקפיטליזם ולמען שינוי סוציאליסטי. הטענה שלהם לא שונה מהותית מטענותיהם של תומכי המלוכה שהתנגדו היסטורית למהפכה האמריקאית ולמהפכה הצרפתית. האם למי שנאבקו למען הקמת שלטון דמוקרטי ובחירות לפרלמנט במקום מלוכה שעוברת בירושה היה מודל מושלם של מדינה דמוקרטית לפני שהם ניצחו במאבקם? כמובן שלא. "למה שהרעיון שלכם יעבוד? הראו לי מדינה אחת שבה יש דמוקרטיה פרלמנטרית!", טענו אז תומכי המלוכה האבסולוטית. כל התקדמות משמעותית בחברה האנושית כללה רעיונות שלא התממשו באופן מלא קודם לכן. אחרת, אם נתבסס ר על מה שכבר היה בעבר, לעולם לא נוכל לבנות עתיד טוב יותר.

הטענה של השמרנים לפני 100 שנה שהתנגדו לזכות בחירה לנשים כי "הן לא יידעו איך להשתמש בה נכון, כי הן לא מבינות בפוליטיקה" נשמעת כיום הזויה ומגוחכת. אך נסו להשוות אותה לטענה הקפיטליסטית המודרנית שעובדים ועובדות, אנשים מהשורה, לא מסוגלים לנהל ולתכנן את הכלכלה בעצמם באופן דמוקרטי, כי הם לא מבינים מספיק בכלכלה ולא יידעו איך לעשות זאת.

 

מבחינת ה־99% בחברה שהמערכת כיום לא עובדת עבורם, השאלה היא האם בחברה הקפיטליסטית המשברית הקיימת ישנו בסיס מעשי לצורת התארגנות אלטרנטיבית של הכלכלה והחברה. כלומר, האם קיים בסיס מעשי לארגן מחדש את החברה באופן שיאפשר להתגבר על בעיות חברתיות יסודיות שהסתירות בחברה המעמדית הקפיטליסטית מנציחות ואף מחמירות. השמאל המרקסיסטי לא מסתפק בסיסמאות על צדק חברתי אלא מצביע בדיוק על הפוטנציאל האובייקטיבי הזה לכינון חברה מודרנית מתקדמת יותר, החל ממעבר לשליטה ציבורית דמוקרטית במשאבי המפתח בחברה.

 

למעשה, תכנון כלכלי בהיקף המוני קיים כבר כיום תחת השיטה הקפיטליסטית בתוך תאגידים רב־לאומיים נצלניים. ניתן ללמוד הרבה, לדוגמה, משיטות התכנון הכלכלי של "וולמארט" — תאגיד הקמעונאות האמריקאי המעסיק מעל 2 מיליון עובדים ועובדות ומתכנן ייצור ואספקה של מאות מיליוני מוצרים בזמן אמת לפי ביקוש. במעבר לחברה סוציאליסטית מודרנית ניתן יהיה ליישם שיטות שונות של תכנון כלכלי הנמצאות כיום בשימוש, אך לרתום אותן לניהול דמוקרטי של הכלכלה לטובת הצרכים של האנושות. 

 

על בסיס האבחנה הזאת, עולה השאלה של הכוחות בחברה שיש להם האינטרס והפוטנציאל לזוז בסופו של דבר ממחאה על המצב הקיים וממאבקים נקודתיים על בלימת גזירות ושיפור בתנאי המחיה, למאבק המוני מאורגן להפלת שלטון ההון, ללקיחת ההגה לידיים ולכינון דמוקרטיה סוציאליסטית. אנחנו חיים בעידן של משברים עמוקים המטלטלים גם את התפיסות הפוליטיות של המונים ברחבי העולם, ודוחפים לרדיקליזציה במיוחד בקרב צעירות וצעירים.

 

האם הטייקונים והמערכת המשרתת אותם יכולים לדאוג בצורה מוצלחת יותר לצורכי החברה מאשר ה־99% של החברה? המונים שיצאו גם בשנים האחרונות להפגנות ברחובות ולשביתות על רקע שרשרת המשברים במערכת הקפיטליסטית ברמה העולמית צועקים שלא. הקפיטליזם נכשל. בכל העולם יותר ויותר אנשים מחפשים אלטרנטיבה לשיטה שפשטה את הרגל. החיפוש אחר פתרונות בדמות אלטרנטיבה לפוליטיקה הממסדית והפופולריות של רעיונות סוציאליסטיים נמצאים במגמת עלייה. מתוך הניסיון של המאבקים ברחובות, בקהילות ובמקומות העבודה יתפתחו ויבשילו גם מסקנות כלליות יותר לגבי הצורך בשינוי מערכתי, כפי שרמזה למשל הסיסמה הפופולרית בשנים האחרונות: "שינוי השיטה ולא שינוי האקלים".

 

כך גם, מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008 התפתחה תפיסה של "ה־99%" נגד קומץ הטייקונים שהאינטרסים שלהם שולטים בחברה במחיר קטסטרופלי. מסקנות לגבי הנחיצות בהתארגנות, כולל התאגדות במקומות העבודה, התפתחו גם בקרב דור חדש של עובדים ועובדות במישרות ארעיות ונעדרות ביטחון תעסוקתי, ה"פרקריאט".

 

בלי ספק, המחסור בכוחות שמאל סוציאליסטי מאורגנים בשלב הזה מהווה אתגר רציני, וכך גם התפקיד של לא מעט מפלגות "שמאל" מסורתיות ושל ביורוקרטיות מאובנות באיגודים. אבל בעידן של משבר מערכתי יסודי ומטלטל, מתחזק הפוטנציאל להתפתחות ולזינוק במסקנות ולצמיחה של כוחות פוליטיים שיציעו שינוי. על הרקע הזה, החלקים הלוחמניים ביותר מקרב מעמד העובדים והעובדות, ובפרט מקרב קהילות מדוכאות, יחד עם מאסות של צעירות וצעירים גם ממעמד הביניים שהקפיטליזם לא מספק להם אופק לעתיד סביר, ישובו ויתעמתו עם המערכת, ויחדדו מסקנות לגבי אופי השינוי הנדרש. התערבות של סוציאליסטיות וסוציאליסטים במאבקים החברתיים תוכל לעזור להאיץ את המסקנות ולספק דחיפה להתארגנות הנחוצה של כוחות למאבק לשינוי סוציאליסטי במאה ה־21.

 

 

טקסט לא שלי - 

 אך ראשית, כדאי ללכת אחורה. "מהפכת אוקטובר", המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה ב־1917, הייתה אירוע השחרור החברתי הגדול בהיסטוריה. לאחר שההמונים ברוסיה הפילו דיקטטורה מלוכנית בת מאות שנים, המהפכה הסוציאליסטית הוציאה את רוסיה ממרחץ הדמים של מלחמת העולם הראשונה (ולמעשה זירזה את סיום המלחמה) והצליחה לראשונה להפיל את הקפיטליזם ולהקים משק מתוכנן בקנה־מידה ארצי. החקלאים השתחררו מהתלות בטייקוני האדמות. אחוז יודעי הקרוא וכתוב עלה דרסטית. בעוד שרוסיה הצארית ערב המהפכה הייתה כלכלה נחשלת בעיקרה, המשק המתוכנן היה הישג יסודי של המהפכה, שאיפשר להעלות את רמת החיים, והפך את ברית המועצות בהמשך למעצמת־על עולמית.

 

בשנים הראשונות למהפכה, השלטון עבר לידי מועצות דמוקרטיות של עובדים/ות ואיכרים/ות, שניהלו את המדינה ואת המשק. הממשלה המהפכנית הבטיחה בחוק זכות בחירה לנשים, זכות לגירושים, זכות להפלה (הראשונה בעולם, ב־1920), ביטלה חוקים נגד להט״ב והכירה בזכות להגדרה עצמית של כל הלאומים שדוכאו קודם תחת המשטר של הצאר ותחת הממשלה הקפיטליסטית הזמנית.

 

המהפכה עוררה השראה ברחבי העולם והאליטות הקפיטליסטיות חששו לגורלן. בתוך זמן קצר, "מדינות ההסכמה" פנו להתערבות צבאית אימפריאליסטית נגד המהפכה. 21 צבאות פלשו לרוסיה במטרה לסייע ל"צבאות הלבנים" של הימין במלחמת האזרחים להטביע את המהפכה בדם. הם נכשלו בחיסול מדינת העובדים, אך זרעו הרס רב. רבים מהמהפכנים והמהפכניות נפלו במלחמה. עובדה זו וחורבן התשתיות ותשישות האוכלוסייה החלישו את המבנים הדמוקרטיים, ובפרט את המועצות הדמוקרטיות של העובדים/ות. אך מה שהחמיר באופן מכריע את הבעיה היה שרוסיה נותרה מבודדת בעולם קפיטליסטי לאחר שגל של מהפכות בשורה של מדינות נכשל.

 

המצב הזה איפשר את התנאים לעליית שלטון הפקידים הטוטליטרי בהנהגת סטלין. בניגוד למיתוס, עליית הדיקטטורה הסטליניסטית לא הייתה תהליך טבעי או תוצר בלתי נמנע של המהפכה. כדי לבסס את שלטונו סטלין הוביל רצח שיטתי של סוציאליסטים ושל מנהיגי המהפכה המקוריים, רדיפה פוליטית רצחנית של השמאל, צנזורה כבדה, הסתה וסילופים היסטוריים שיטתיים.

 

חיסול הדמוקרטיה חנק את המהפכה. אומנם, ההישג היסודי של הכלכלה המתוכננת נשמר, אך הכלכלה המתוכננת נוהלה בידי קאסטה ביורוקרטית שהציבה את צרכיה לפני צורכי הכלל. לאון טרוצקי, אחד ממנהיגי המהפכה המקוריים, שניתח והוביל את המאבק נגד מהפכת־הנגד הפוליטית הסטליניסטית, התריע מראש שסוציאליזם זקוק לדמוקרטיה כמו אוויר לנשימה, ושניהול ריכוזי רודני בידי הביורוקרטיה יחנוק את הכלכלה המתוכננת ויוביל לבסוף אף לחזרה של הקפיטליזם אלא אם הייתה מתפתחת "מהפכה פוליטית" בברית המועצות, שהייתה מכוננת מחדש שליטה דמוקרטית של מעמד העובדים והעובדות. בסופו של דבר, מעצמת־העל הסטליניסטית, שהייתה קריקטורה מעוותת של סוציאליזם, התמוטטה והקפיטליזם חזר לרוסיה, במחיר אנושי כבד כשלעצמו. 

או אי פעם.

טקסט לא שלי - 

ישראל מעולם לא הייתה מדינה סוציאליסטית. שלטון מפא״י לא ייסד דמוקרטיה סוציאליסטית, עם שוויון זכויות לכל ומשק מתוכנן דמוקרטית לרווחת הכלל, וזו מלכתחילה לא הייתה מטרתו. בין השאר, הוא נלחם נגד זכותם של עובדים לשבות ולבחור ועד דמוקרטי משלהם. הדוגמה של מרד הימאים ב־1951 — כשהממשלה הסיתה ופעלה נגד העובדים השובתים, לא רק באמצעות דיכוי משטרתי אלא גם עם צווי גיוס לצבא — המחישה כשלעצמה במובהק שהרטוריקה הסוציאליסטית של חלק מהאליטה הציונית הייתה קליפה ריקה. שלטון מפא״י התאפיין ב"הפרד ומשול" בקרב עובדים ועניים, ובפרט בצורות של אפליה קשה על רקע לאומי כלפי ערבים־פלסטינים, על רקע עדתי כלפי מזרחים, כמו גם כפייה דתית ואפליה על רקע מגדרי. לא פחות חשוב, הייתה לו תרומה מהותית להתפתחות סכסוך הדמים הלאומי. הוא ביצע את העקירה ההמונית של הפלסטינים במלחמה ב־1948, אכף משטר צבאי על הציבור הערבי־פלסטיני שנותר בתחומי הקו הירוק, השתתף במלחמה האימפריאליסטית בסיני ב־1956 והוביל את כיבוש השטחים ב־1967.  

 

גם הקיבוצים לא הציבו מודל לחברה סוציאליסטית. מבלי לשלול היבטים חיוביים בניסיון הקהילתי של הקיבוצים, קהילה קטנה מלכתחילה אינה מהווה פתרון מבחינת מרבית האוכלוסייה. אך מעבר לכך, הקיבוצים התנהלו כאיים של שיתוף כלכלי וקהילתי, ליהודים בלבד, שעה שהם השתלבו במשק קפיטליסטי ובמדיניות לאומנית, בפרט של תפיסת קרקעות. הקיבוצים החזיקו בבעלות קולקטיבית על אמצעי ייצור מוגבלים, שעה שהחקלאות והתעשייה שלהם נאלצו להתחרות לא פעם בעסקים קפיטליסטיים, ולאורך זמן נטו להכפיף את עצמן לנורמות ולשיטות הפעולה של השוק הקפיטליסטי, כולל העסקת עובדים שכירים מבחוץ (ובשכר נמוך). למרבה הצער, התפיסה האידיאליסטית כאילו ניתן לכונן חברה סוציאליסטית דרך הקמת קומונות מתבדלות, במקום מאבק על בסיס מעמדי ברמה הארצית והבינלאומית, הובילה את תנועת הקיבוצים להשתלבות דווקא ב"אליטות הישנות", כעמוד תווך של הממסד הישן. בסופו של דבר, נסללה הדרך גם לעליית הניאו־ליברליזם וההתקפות על מדינת הרווחה ועל הקיבוצים עצמם.

 

אומנם, חלקים גדולים יותר של הכלכלה בישראל היו תחילה בבעלות ציבורית (המדינה וההסתדרות הישנה, שהייתה המעביד הגדול במשק). אך אותם חלקים בכלכלה מעולם לא נוהלו בצורה דמוקרטית בידי הציבור הרחב. מדיניות הממשלה נועדה לבנות משק קפיטליסטי מודרני שחלקים גדולים ממנו הופרטו די מהר (הפרטות החלו כבר משנת 1962). תנועת המחאה של "הפנתרים השחורים", בתחילת שנות ה־1970, נאבקה למען רווחה ושוויון ונגד העוני והאפליה שהנציח שלטון המערך, עוד לפני "המהפך" הימני של 1977. תנועת "הפנתרים השחורים" הייתה קרובה הרבה יותר לרעיונות של סוציאליזם מאשר "הציונות הסוציאליסטית" של מפלגות המערך בראשות גולדה.

פחחחחחחחחחחחחחח  

טקסט לא שלי - 

כשפוליטיקאים לאומנים וקפיטליסטים מפחדים לרדת מתחת לאחוז החסימה בבחירות הם שולפים פתאום מסרים סוציאליסטים באופן ריקני וחלול. גם מירי רגב פתאום מבטיחה תחב״צ בחינם. הם יודעים טוב מאוד מה הפוטנציאל של דרישות כאלו. חבל רק שאין כרגע קמפיין סוציאליסטי רציני, לא בתחפושת, עם פרופיל ארצי, ששם בפרונט דרישות סוציאליסטיות בכלל ובפרט כחלק מסדר יום רחב של התנגדות ללאומנות ולמלחמות.

 

בין אם זה במפעלים המזהמים שלהם ששורפים לנו את העתיד ואת הריאות.

בין אם זה הבוסים שלנו ששוחקים אותנו, משלמים מינימום מנצלים מקסימום ואנחנו קורסים תחת העומס, מפתחים מחלות שהורגות אותנו בגלל הלחץ/ השחיקה הפיזית, אנחנו משתמשים בסמים שהורגים אותנו והורסים לנו את הבריאות בשביל לשרוד את המציאות הרצחנית הזו.

בין אם זה להשתמש בעזה בתור מעבדת נשקים, להרוג ילדים ומשפחות ומבוגרים שם ואחר כך למכור בחול את הנשקים שהם "ניסו על יבש" שם ובגדה.

בין אם זה חברות ai שמשתמשות במי שתייה לקירור המעבדים שלהם כשהעולם עבר למצב חירום של water bankruptcy ואנשים באזורים שבהם התייבשו לגמרי מאגרי המים הולכים למות מצמא

בין אם זה למכור לנשים שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות להן זה להיות מכוערות בשביל לעשות עלינו קופה בניתוחים פלסטיים והליכים קוסמטים שמעלים את הסיכון למחלות אוטואמוניות, ביניהן פאקינג סרטן,

בין אם זה להגיד לכם שנחיה על החרב לנצח, והילדים שלכם שלומדים שמלחמת הנצח זו המציאות שלהם מפתחים חרדות ונכנסים לדיכאון. וניצולי שואה ואנשים בעלי מוגבלויות בלי מיגון, והצפון על הזין, כולם על הזין, שימותו, בזמן שהפוליטיקאים בבונקרים עם החברים הבליונרים שלהם.

ופועלי בניין שמתים בגלל שלאותם בעלי הון אין אינטרס כלכלי לדאוג שיהיו תקנות בטיחות

בין אם זה בבירוקרטיות אינסופיות/ קיצוץ תקציבים בבריאות שגורמים למשברי כוח אדם וככה אנשים שצריכים טיפול רפואי דחוף/ תרופות נאלצים להמתין ולפעמים זה עולה להם בחיים.

בין אם זה השמדה של מזון בשלמותו, כזה שאפשר לאכול, כדי להמשיך לייצר רווח ולא לתת אוכל בחינם, בזמן שיש משבר רעב עולמי ומיליוני בני אדם כולל ילדים מתים מרעב

בין אם זה לממן חוות של נערי גבעות חדשות בגדה שימשיכו את האלימות והפוגרומים הרצחניים שם.

אבל לקחת את אותו הרובה שמכוון על הפלסטינים ועלינו ועל עוד אוכלוסיות, ולסובב ב180 מעלות, אז האלימות הזו היא פתאום חסרת כל הקשר ולא מוצדקת. בזמן שהאלימות שלהם היא "שגרה תחת קפיטליזם."

רעב זו אלימות, כפיית עוני זו אלימות, סנקציות של מדינה אחת על אחרת זו אלימות, הכרזה על מלחמה זו אלימות, כיבוש עקירה ודיכוי של פלסטינים זו אלימות, בירוקרטיה רפואית זו אלימות, המצור על עזה הוא אלים, להגן על חוות של נערי גוועות שעושים פוגרומים זה אלים, אין ברירה אלא להילחם בקפיטליזם שיוצר את המציאות האלימה הזו.

 

תכנית המעבר

 

"האינטרנציונל ה-4 נהנה כבר מעתה מהשנאה שהוא ראוי לה מצד הסטליניסטים, הסוציאל-דמוקרטים, הבורגנים הליברלים והפשיסטים. הוא מתנגד בתוקף לכל הקבוצות הפוליטיות הקשורות לבורגנות. משימתו - מיגור שלטון ההון. מטרתו - הסוציאליזם. שיטתו - המהפכה הפרולטרית."

פתרונות כמו - פילנתרופיה, נוכחות מגנה, להחרים מוצרים, לא עוזרים לטווח הארוך אם בכלל. את הרצחניות והדיכוי של הקפיטליזם אפשר לפתור רק על ידי שינוי שורשי תכנית מעבר. אין דחוף מזה, הם *רוצחים אותנו* בשביל לייצר רווח וזה לא ייפסק עד שאמצעי הייצור, עד שהשלטון יהיו בידיים שלנו