לפני כחצי שנה. יום חמישי, 25 בספטמבר 2025 בשעה 21:15
אתמול שוב לא נרדמתי. כאילו משהו השתנה לי בשעון הפנימי החופש הזה. זה לא קורה כל שנה, אבל ספציפית הקיץ הזה משובש לגמרי, כאילו הגוף אומר לי: "את יכולה להמשיך לישון מאמי, במילא את לא מפסידה שומדבר". אז אני נרדמת איפשהו בין חמש לשבע (בבוקר, כן?) משל הייתי טינאייג'רית קלאסית בשלהי החופש הגדול שבין י' ל-י"א, שכל השעות התהפכו לה לגמרי והיא קמה בשלוש בצוהריים במשך שישים הימים האחרונים (אמיתי, היום קמתי ב-15:50) ועכשיו היא תקועה בלופ כזה שמזין את עצמו- כי "איך נרדמים מוקדם אם רק הרגע קמתי", והיא אומרת לעצמה: "שיט, תכף חוזרים, אני חייבת לסדר את המחזור שינה שלי" (הטעות מכוונת- היא טינאייג'רית, היא לא תכתוב "מחזור השינה". מצד שני היא מספיק נבונה כדי לדעת שיש לה אחד כזה והוא משובש). אניוואי- כל זה לסיפור אחר.
אז שוב דימיינתי אותך. ואותנו. וחשוב לי להדגיש- אין בזה שומדבר עצוב, או כואב. להיפך, זה נעים ומרגיע. בעבר כשלא הייתי נרדמת, הייתי מדמיינת אותי רוקדת, אבל יותר כיף לדמיין אותך, וזה הגיוני לי כי אני משערת שלכל אחד יש את הטריק שלו, ועכשיו כשאני כותבת אני תוהה לאן המח שלך נודד ברגעים כאלה.
אז אחרי ההקדמה המיותרת ואחרי שאכלתי לך תראש- הפעם ישבת על כורסה כזאת, צנועה יחסית, של בתי מלון. אתה בלי חולצה, בג'ינס שיושב עליך בול, שכבר שמתי לב לאיך שהגוף שלך נראה בתוכו עוד קודם. משהו גברי מאוד שאני לא יודעת להסביר, ואני לא מצליחה להחליט אם אתה יותר עושה לי את זה איתו או בלעדיו.
אתה נשען אחורה בנוחות, שתי הידיים על מסעדי הכיסא והרגליים מפוסקות בדיוק במרווח שבו אני יושבת בינהן על הברכיים מתחתיך. אני לא לובשת חזיה או תחתונים, הישבן מונח על העקבים שלי, והחולצה שלך שאני לובשת מכסה את מה שצריך להיות מכוסה, אך יתגלה בעתיד. הידיים שלי מונחות על הברכיים שלך ואתה פשוט מסתכל עליי.
אתה שעון לאחור, וסוקר את הפנים שלי. את השיער ואת איך שהוא נוגע- לא נוגע בכתפיים שלי. את השפתיים- הצבע העמוק שלהן, מהדם שזורם ישירות לשם, והברק שנוצץ מהרוק שנשאר אחרי שליקקתי אותן. את הצורה שהן יוצרות- מעט מפוסקות.
אתה כמעט יכול להרגיש אותן, רכות וחמות על הזין שלך. זיק מחשבה חולפת בראשך- "היא לא יודעת שתכף היא תפסק אותן הרבה יותר". ואתה מחייך לעצמך קצת.
אתה מסתכל על הצוואר שלי, שאולי עדיין נושא סימנים של האצבעות שלך, בדיוק בצורה שבה אחזת בו מוקדם יותר.
ממקומי על הברכיים למרגלותיך אני מסתכלת עליך, מסתכל עליי. זה גורם לי אי נוחות מסויימת. האינסטינקט הראשוני הוא להסתתר ולהתבייש. כאילו שכשאתה מסתכל עליי, אתה רואה הרבה הרבה מעבר. אתה רואה אותי. באמת.
מצד שני, יש משהו בלכבוש את הבושה, למענך, שנותן לי כח, וסיפוק. אבל אני עדיין לא מצליחה. אתה דורש ממני להכיר בעוצמה שיש בי, שנחשפת בזכותך. ואני עוד לא שם.
אני מרכינה קצת את הראש ומשפילה מבט.
יתר הגוף- זה שמנותק מהמח, ויודע בדיוק מה הוא מבקש ורוצה- מזהה את הסיטואציה, ובלי לשאול אותי מתחיל לזוז בתנועות אגן סיבוביות קטנות ובלתי נשלטות.
ואתה, ברגישות הבלתי נסבלת הזאת שלך, מזהה אותן עוד לפני שאני בכלל מודעת אליהן בעצמי, ואומר לי- "תעצרי. עכשיו."
בקושי רב אני קולטת מה אני בכלל עושה, ואז מכריחה את עצמי להפסיק לזוז. אתה אומר לי בקול צלול, שנשמע רחוק להפליא וקרוב להחריד: "תסתכלי עליי".
"אני לא מצליחה" אני עונה.
יש משהו בלהיות בפוזיציה הזאת מולך שמסעיר אותי. הנשימות שלי הופכות מהירות יותר, ואולי אני מדמיינת, אבל זה מרגיש כאילו הרטיבות שלי זולגת למטה ונוגעת בכפות הרגליים שלי שמתחתיי.
"תרימי את הראש. תסתכלי עליי", אתה אומר בביטחון, והקול שלך מרעיד אותי מבפנים, ומלטף לי את התודעה, ואת הקיום עצמו, למרות שזה בכלל לא הגיוני.
"אני לא יודעת איך".
אז אתה נשען קדימה, ובשתי אצבעות מתחת לסנטר שלי מרים לי את הראש. "אם אני רואה אותך ככה, את גם יכולה", אתה אומר בזמן שאני מיישרת את הברכיים, ומתרוממת, ומרימה את הראש כדי להישיר אליך מבט.
"כן. תישארי ככה. בדיוק. ילדה טובה" אתה אומר ומשחרר את המגע שלך כדי לפרום את החגורה ולשחרר את המכנס.
"תפתחי פה. ורק תשאירי פתוח בשבילי. לא משנה מה, את לא זזה, זה ברור?"
אני פותחת פה, כי אמרת לי, ומהנהנת כשאתה מחייך ושולף את הזין היפה שלך שעומד ברוב תפארתו, ושנינו מסתכלים עליו וברור לנו מה עומד לקרות, אבל לא ברור מי מאיתנו מתרגש יותר.
"לא משנה מה, את לא זזה. מובן? רק תשמרי על פה פתוח."
אני מהנהנת שוב, ואתה תופס לי בעורף ומוריד אותי למטה.
"אל תשני כלום, רק להישאר ככה. תפתחי פה גדול" אתה אומר ופתאום הזין שלך ממלא את הפה שלי, עמוק משציפיתי.
האינסטינקט הראשוני הוא להצמיד את השפתיים, ולמצוץ, אבל אתה אומר "אפ אפ אפ, תרפי. רק תפתחי את הפה שלך. אני רוצה לראות כמה עמוק הגרון שלך יכול לקבל אותי".
אני משחררת ומרפה, ופוערת את הפה, נותנת לך להוביל את הראש שלי למטה, להרגיש איך הזין שלך נכנס עמוק לתוך הגרון שלי.
אתה מדגדג עמוק מידי, ויוצאת ממני תנועת השתנקות, ורפלקס של הקאה, בזמן שאתה מושך קצת אחורה, ואומר לי "כן, ככה אני רוצה אותך, עמוק" ורוק וריר זולגים ממני בלי שליטה.
"קחי נשימה עמוקה, ואל תזוזי" אתה אומר, ואני בקושי מספיקה לבצע וכבר אתה מוריד אותי שוב, והפעם אתה גם מקשית את הגב שלך ומעלה את האגן, ככה שהזין שלך עמוק בתוך הפה שלי, ואני כולי זולגת עליך כשאתה מצמיד אותי עוד למטה, בשתי ידיים, בלי להתחשב אם יש לי אוויר או אם זה עמוק מידי.
"כן. ככה. תרפי, אל תמצצי, תיפתחי עבורי. תרפי. תקחי אותי לתוכך. קחי את כולי".
אתה עוצר רק כשאני כבר ממש משתנקת, ודמעות מציפות לי את העיניים ללא שליטה.
הכוס שלי גועש, והגוף שלי בוער, והמח בכלל לא כאן, ואז אתה שואל "את רוצה לעשות לי טוב?" ואני מהנהנת בכל הכח ונוהמת "כן, תן לי לעשות לך טוב".
אז אתה נשען אחורה
ועוצם עיניים
ונותן לי לטרוף את כל כולך. כמו שאני רוצה.
בשלב הזה אני כנראה כבר גולשת לשינה, אבל התחושה של הזרע שלך, חם ומציף, ממלא את חלל הפה שלי ומתערבב לי בחלומות. הם הכי מתוקים ככה, כשאתה בתוכם. יש לכם את אותו הטעם.
