This is me

אני מתגעגעת

למבט בעיניים
לזקן שלך על הלחי שלי
לצורה שהשפתיים שלך עושות כשאתה זז בתוכי ונעים לך
ללשמוע אותך אומר "אני גומר"
להניח את הראש שלי על החזה שלך והיד על הלב שדופק מהר מידי. תעשי לנו דמיון מודרך
לקול שלך אומר "צ'ייסר?" תמזגי. "רוצה להחזיק לי את הזין? כן, ברור שכן. סתם לא באמת"
לתנועות הידיים שלך כשאתה נתקע במילים
לתסכול המתוק שאומר "נו הבנת אותי"
ובנוסף לכך
לפלייליסט המטומטם של בוב מארלי

אליך

לא בטוחה לגבי הריח

יש לי רצון עז
להיקבר
להעלם
לא להיות

To be left alone

תניחו לי באבא שלכם
תנו לי לישון
עד 15:00
ולא לעדכן שאני בסדר.
כי אני לא בסדר
וזה לא עניינכם
ג'יזס

להיות ערה עד 6 בבוקר. ואפילו אחרי. כי בא לי. כי אני יכולה. כי אני טועה. אז מה
למה יש פה מישהו שיגיד לי אחרת?
זה הביטוי הכי חריף שיש לרצון חופשי. 
נגיד כמו שאני רוצה שמישהו יזיין את הכאב שלי החוצה? אז כזה. פשוט אין לי מישהו. אז לישון את זה במקום. לישון מספיק עד שזה יעלם.

אני רוצה שתרצה להיות איתי יותר משעות השינה שלך 

ותקום טרוק בבוקר חצי זומבי סהרורי

אבל במהלך היום תיזכר בלילה (או בבוקר המוקדם מידי) שהיה לנו ותעבור בך צמרמורת 

וזרם חם של דם יגעש לזין שלך 

ולשנייה תיעתק נשמתך.

אבל אני גם רוצה 

שתקום רענן וחד

בלי נודניק בכלל (טוב אולי רק עם אחד כי זה אנושי, מי בכלל קם בלי) 

ושיהיה לך יום מדהים ונעים ומקצועי

ושבמהלכו תיזכר בלילה (או בבוקר המוקדם מידי) שהיה לנו ותעבור בך צמרמורת 

וזרם חם

ולשנייה תיעתק

ותרצה עוד אותי 

עוד ממני 

אני רוצה שיהיה לך טוב, שיהיה לך קל

איפה הראש שלך ילדה?
במלא מקומות. ואל תקרא לי ככה.
אז תפסיקי
מה
להיות ילדה.
רוצה. לא יכולה. לא מצליחה. זה לא מצליח לי.
ואל תקרא לי ככה. רק לי מותר.
אבל זה נכון ילדה. את סתם מתעצלת.
שומע? אני בנאדם בוגר בעולם. עם עבודה וחשבונות וכאב לב ועוצמה של רגש שאני לא תמיד יודעת לנהל
רואה שאת ילדה?
סתום. רק לי מותר
למה את כלכך סובלת ילדה?
כי קשה לי. אני לא מצליחה
לא מצליחה מה ילדה?
תסתום כבר נו.
איפה הראש שלך שאלתי
במלא מקומות, עניתי. אתה לא מקשיב. ובעיקר עליו. ואל תקרא לי ככה.
רוצה חיבוק?
כן.
ומה עוד?
שתיקח הכל. את הכאב שלי. ואת העצב. את השליטה. את האחריות. את השכל. את הרגש. את החשבונות והדירה והניקיונות והקניות. ואותי. את הגוף שלי. את השליטה על העונג, ואת העונג עצמו. קח את זה כבר. אתה לא רואה שזה כבד לי מידי?
רואה שאת ילדה?
פאק יו.

בדידות
וציפורים משוגעות
ואולי זו לא בדידות
סתם שיעמום
והתנייה לתוך הרגל
ואולי זו גם אהבת אמת
אולי בכלל זה שני הדברים בו זמנית
כמו החתול של שרדינגר
וזה is ו- isn't באותו הזמן

תכתבי לי
אני רוצה לקרוא אותך.

שומעת את הקול שלך מתגנב לי לאוזן דרך הטלפון. הוא מעט מכני ומפולטר, אבל גם רך איכשהו. וגברי להפליא. ואפשר לשמוע את האוויר יוצא בין השפתיים. את הלשון פוגשת את החיך העליון ב"תכתבי". וב"אותך".
וצמרמורת נעימה מזדחלת מהקודקוד, דרך העורף ובמורד הגב - עד למרכזו.
תכתבי. זה חשוב. הרבה. המון. כמה שאפשר. כמה שאת יכולה. ורוצה. ואת רוצה ויכולה.
לי. עבורי. בשבילי. הנה, יש לך נמען. זה לא סתם לעצמך, או לאיזה בלוג שאת בכלל לא בטוחה בו. זה לי. למעני.
אני רוצה. קח. קח הכל. קח כל מה שתרצה. אני רוצה שתרצה. פאק, זה מפחיד לכתוב את המשפט הזה. אני חושבת שאני לא באמת מבינה את המשמעות שלו.
לקרוא אותך. אותי? כן, אותך. מה את רואה. מה את חושבת. מה מרגישה. תני לי לקרוא,
תגישי לי, כמו ספר פתוח, ליטרלי. אותך. על מגש.

פאק למה משפט אחד יכול להיות כלכך מחרמן
זקפה מנטאלית
רק של נשים
אוקיינוס

תכתבי. לי.
אני. רוצה.
לקרוא.
אותך.

הלב שלי דופק בקצב של השם שלך

וכל הקצוות ממש חשופים
הכל מניע ורגיש
ואם רק תגע בי אני אבכה
או אשיר
או ארקוד
או אתאהב
ובא לי להיות יציבה יותר
וחכמה
ורגישה
ומצחיקה

לנשום עמוק

חמצן זה קסם. גם מים

בסוף בסוף
זה תמיד פשוט חוזר אליך
בא לי לקנות לך עציץ של זוטה ואחד אחר של מרווה
ולהכין לך תה
ולשבת לדבר איתך מלא מלא ולראות את החיוך בעיניים או לא לראות כלום בכלל
בא לי שנגיד
את המשפט המפגר הזה
אני אומרת את זה לך אבל זה בעצם גם לעצמי

אני אומר לך את זה

בא לי שנלמד ביחד איך זה להיות בזוגיות לא רעילה. בא לי לטעות איתך, בא לי ליפול איתך. בא לי שתרים אותי ולהרים אותך.
בא לי לזיין אותך
בא לי שתרצה את הגוף שלי
בא לי שתגמור עליי בכל מקום אפשרי
שתיקח אותי לדייט
ותעשה לי ילדים
ולרדת לך עד שאתה גומר
ולא לפחד לאהוב אותך הכי חזק שלי
ושתעשה קידוש
ותשמור עלינו ועליך ועליי

בא לי לא לרצות אותך יותר
בא לי שתחבק אותי ותניח את הראש בשקע של הכתף, בחיבור לצוואר ותנשק
ולהחזיק לך את הזין כשאתה משתין
ושנעצור אחד ואחת את השני והשנייה
אני צריכה ללמוד לעצור