הברון בכפכפים

אז התחיל החופש הגדול או בשמו השני "רוצח השישי חופשי" המתבגר שורץ בבית והיינו חייבים לצאת קצת אז החלטנו לצאת בערב לנשום קצת אוויר שקיעה ומנגלים בחוף עליה.

בסוף הטיול ניצלנו את שהותנו באיזור חיוג 03 וקפצנו לישיבה נחמדה אצל הוד לייזיותו שבסופה אספנו כלובון חדש שהשאירו אצלו בשבילנו.

מדובר על מוצר שונה מאוד מהפלסטיקים הסינים.

הוא עשוי מסיליקון והרבה יותר קשה להרכיב אותו, אבל ברגע שהוא ממוקם טוב, הוא ממש נוח וכמעט לא מורגש. עוד יתרון או חסרון שלו (תלוי איך מסתכלים על זה), זה שממש קל "לפצח" אותו במקרה חירום.

אז תודה לזאת שתרמה לנו אותו ונראה לי שאני אצא נעול לארוחה משפחתית במסעדה היום בצהריים כדי לבדוק נוחות לזמן ארוך.

כשצריך למלא שדה של קרבה משפחתית אז העברית היא קצת בעייתית.

הורים וילדים זה קל. כותבים אב או אם.

בבני זוג זה קצת יותר בעייתי. באנגלית יש מילה נהדרת ונטרלית לבעל או אישה. Spouse. אבל בעברית כל עניין השייכות לא מתגלגל לי טוב.

לכתוב בעל או אשה מעלה לי שאלת המשך אוטומטית "של מי?"

אז כשביקשו בעבודה למלא טופס איש קשר לשעת חירום ואחרי ששאלתי אותה אם היא מסכימה להיות זאת שתקבל את הטלפון אם יקרה לי משהו, בשדה הקרבה, במקום לכתוב אשה או אשתי או זוגתי או בת זוגתי פשוט כתבתי 

אז אחרי שבוע של הקפצות ליליות, חוסר שינה והתמכרות למבזקי חדשות, האיראנים או חייל האוויר או שניהם אפשרו לנו שינה רציפה ויקיצה טבעית לבוקר שישי.

נצמדתי אליה ככפית גדולה. נושם עמוק את הצוואר מתענג על הריח ומרגיש איך התחת שלה נצמד עוד יותר לזקפה האימתנית שכבר הספיקה להווצר.

זה היה חזק ומהיר. בלי זמן למשחק מקדים, רק דקה או שתיים של לשון על הדגדן ושתי אצבעות שמכינות את השטח לזיון אגרסיבי ונחוץ. זיון שפרק מתח שהלך והצטבר במשך כל  השבוע והיה חייב להתפרק החוצה איך שהוא.

שכבנו אחרי זה עוד איזה 10 דקות, אני על הגב והיא עם הראש על החזה שלי. רגועים במין שלווה פנימית, בבועה שהיא רק שלנו. ואני מתפלל שלא יבוא הצליל הצורם שיפוצץ את הבועה ויזכיר לנו שאנחנו חיים במציאות משוגעת.

יש קטע כזה שגברים מתלהבים מאיזו ילדונת שמגיעה כל יום לעבודה מאופרת בקפידה לבושה באיזה סקיני ועקבים. אני תמיד אומר לאותם גברים, נסו לדמיין אותה ללא כל האיפור בדרך לפיפי בוקר אחרי שהשעון מצלצל וקבלו קצת פרופוציות.

אז הבוקר לא היה שום צורך לדמיין. כל אנשי השכונה הגיעו למקלט עם עיינים נפוחות ומיטב פיג'מות הדיסני. חלקם עם תינוקות על הידיים. הרבה מכוסות בשמיכה או סדין כדי לחסוך את זמן לבישת החזיה.

ורק אישה אחת בסוף שנות השלושים אולי תחילת ארבעים, יורדת למקלט עם בנות העשרה שלה, לבושה בבגדי אימון צמודים, שיער בלונדיני מסורק ואיפור מלא. 

נראה כאילו היא התכוננה לרגע הזה כל הלילה, כאילו באה לצוד מישהו, או אם לא מישהו אז לפחות תשומת לב.

גברברי השכונה יאלצו להמשיך לעבוד קשה כדי לדמיין אותה במראה הטבעי.

בתמונה:

חזרות אחרונות לפני הירידה למקלט

איבדתי את הליבידו שלי.

בניגוד לכל מני נשים שכותבות כאן כמה האזעקות גורמות להן להרטב, המצב החדש לא עושה לי טוב. לא עושה לנו טוב. כל המתח הזה, ההודעות המבלבלות של פיקוד העורף, העובדה שאין לנו ממ"ד ומראות ההרס המטורף שמאלץ אותי לתפוס עמדה דומיננטית יותר ולדחוף אותה לכיוון המקלט השכונתי שלא בא לה בטוב.

אנחנו ברמת רגישות 3000 וכל משפט שלישי בערך מעורר אנטגוניזם כזה או אחר לצד כזה או אחר.

אני אשמח לקצת פחות זקפה לאומית וקצת יותר חשק לזקפה אישית.

לאור המצב וביטול הלימודים, הלך לי סשן הפגינג הפרטי שהיא תכננה לבוקר.

נתנחם בסשן הפגינג הלאומי ההולך ומתרגש עלינו.

אגב מי שמכיר את FR24 רואה עכשיו תמונה מדהימה.

כל טיסות הלילה לארץ גם של אל על מפרססות חזרה או נוחתות באירופה.

אחרי שנ"צ שישי המקודש, הוא השנ"צ של חמישי אחרי העבודה.

זה תמיד שנ"צ זוגי. אחד שמסמן את תחילת הסופ"ש. זה שמתעוררים ממנו באיטיות, ואז נשארים במיטה והיא משחקת בזין עם כפות הרגליים המושלמות שלה ואני תוהה אם אי פעם אצליח לגמור מזה כמעט בלי מגע כמו בגיפים שאייל מעלה מדי פעם. היא מספרת לי מה היא מתכננת לסשן שישי חופשי מחר בבוקר ואז בטבעיות משנה נושא למה היא מתכננת לארוחת שישי ומארגנת רשימת קניות לסופר שמיד נצא אליו.

באמת שאין הרבה רגעים כאלה של רוגע.

אם הייתי צריך לבחור פס קול לרגעים האלה זה בוודאות היה זה

ויותר למטה יש גם דיק פיק מהרגע כי בכל זאת...

היא מאפשרת לי להמתין לה בנוחות על פיצה ועבודה מרחוק במשרה השניה שלי, בזמן שהיא באירוע של חברה לעבודה כמה רחובות ליד.

אגב, פעם אחרונה שאכלתי את הפיצה הזאת בטיילת בבת-ים היתה מתי שהוא בתחילת שנות ה 90 והיא עדיין ממש נחמדה.

https://vt.tiktok.com/ZSk5nS7xV/

מעניין